| Chapter 7 |
1 | ויהי בשנת ארבע
לדריוש המלך היה
דבר־יהוה אל־זכריה
בארבעה לחדש התשעי
בכסלו׃
|
|
2 | וישלח בית־אל
שר־אצר ורגם מלך
ואנשיו לחלות
את־פני יהוה׃
|
|
3 | לאמר אל־הכהנים
אשר לבית־יהוה
צבאות ואל־הנביאים
לאמר האבכה בחדש
החמשי הנזר כאשר
עשיתי זה כמה
שנים׃
|
|
4 | ויהי דבר־יהוה
צבאות אלי לאמר׃
|
|
5 | אמר אל־כל־עם הארץ
ואל־הכהנים לאמר
כי־צמתם וספוד
בחמישי ובשביעי
וזה שבעים שנה
הצום צמתני אני׃
|
|
6 | וכי תאכלו וכי
תשתו הלוא אתם
האכלים ואתם
השתים׃
|
|
7 | הלוא את־הדברים
אשר קרא יהוה ביד
הנביאים הראשנים
בהיות ירושלם ישבת
ושלוה ועריה
סביבתיה והנגב
והשפלה ישב׃
|
|
8 | ויהי דבר־יהוה
אל־זכריה לאמר׃
|
|
9 | כה אמר יהוה צבאות
לאמר משפט אמת
שפטו וחסד ורחמים
עשו איש את־ אחיו׃
|
|
10 | ואלמנה ויתום גר
ועני אל־תעשקו
ורעת איש אחיו
אל־תחשבו בלבבכם׃
|
|
11 | וימאנו להקשיב
ויתנו כתף סררת
ואזניהם הכבידו
משמוע׃
|
|
12 | ולבם שמו שמיר
משמוע את־התורה
ואת־הדברים אשר
שלח יהוה צבאות
ברוחו ביד הנביאים
הראשנים ויהי קצף
גדול מאת יהוה
צבאות׃
|
|
13 | ויהי כאשר־קרא ולא
שמעו כן יקראו ולא
אשמע אמר יהוה
צבאות׃
|
|
14 | ואסערם על
כל־הגוים אשר
לא־ידעום והארץ
נשמה אחריהם מעבר
ומשב וישימו
ארץ־חמדה לשמה׃
|
|