| Chapter 1 |
1 | בחדש השמיני בשנת
שתים לדריוש היה
דבר־יהוה אל־זכריה
בן־ברכיה בן־עדו
הנביא לאמר׃
|
|
2 | |
3 | ואמרת אלהם כה אמר
יהוה צבאות שובו
אלי נאם יהוה
צבאות ואשוב אליכם
אמר יהוה צבאות׃
|
|
4 | אל־תהיו כאבתיכם
אשר קראו־אליהם
הנביאים הראשנים
לאמר כה אמר יהוה
צבאות שובו נא
מדרכיכם הרעים
ומעליליכם הרעים
ולא שמעו ולא־
הקשיבו אלי
נאם־יהוה׃
|
|
5 | אבותיכם איה־הם
והנבאים הלעולם
יחיו׃
|
|
6 | אך דברי וחקי אשר
צויתי את־עבדי
הנביאים הלוא
השיגו אבתיכם
וישובו ויאמרו
כאשר זמם יהוה
צבאות לעשות לנו
כדרכינו וכמעללינו
כן עשה אתנו׃
|
|
7 | ביום עשרים וארבעה
לעשתי־עשר חדש
הוא־חדש שבט בשנת
שתים לדריוש היה
דבר־יהוה אל־זכריה
בן־ברכיהו בן־עדוא
הנביא לאמר׃
|
|
8 | ראיתי הלילה
והנה־איש רכב
על־סוס אדם והוא
עמד בין ההדסים
אשר במצלה ואחריו
סוסים אדמים שרקים
ולבנים׃
|
|
9 | ואמר מה־אלה אדני
ויאמר אלי המלאך
הדבר בי אני אראך
מה־המה אלה׃
|
|
10 | ויען האיש העמד
בין־ההדסים ויאמר
אלה אשר שלח יהוה
להתהלך בארץ׃
|
|
11 | ויענו את־מלאך
יהוה העמד בין
ההדסים ויאמרו
התהלכנו בארץ והנה
כל־הארץ ישבת
ושקטת׃
|
|
12 | ויען מלאך־יהוה
ויאמר יהוה צבאות
עד־מתי אתה
לא־תרחם את־ירושלם
ואת ערי יהודה אשר
זעמתה זה שבעים
שנה׃
|
|
13 | ויען יהוה
את־המלאך הדבר בי
דברים טובים דברים
נחמים׃
|
|
14 | ויאמר אלי המלאך
הדבר בי קרא לאמר
כה אמר יהוה צבאות
קנאתי לירושלם
ולציון קנאה
גדולה׃
|
|
15 | וקצף גדול אני קצף
על־הגוים השאננים
אשר אני קצפתי מעט
והמה עזרו לרעה׃
|
|
16 | לכן כה־אמר יהוה
שבתי לירושלם
ברחמים ביתי יבנה
בה נאם יהוה צבאות
וקוה ינטה
על־ירושלם׃
|
|
17 | עוד קרא לאמר כה
אמר יהוה צבאות
עוד תפוצינה ערי
מטוב ונחם יהוה
עוד את־ציון ובחר
עוד בירושלם׃
|
|