| Chapter 6 |
1 | הוי השאננים בציון
והבטחים בהר שמרון
נקבי ראשית הגוים
ובאו להם בית
ישראל׃
|
|
2 | עברו כלנה וראו
ולכו משם חמת רבה
ורדו גת־פלשתים
הטובים מן־
הממלכות האלה
אם־רב גבולם
מגבלכם׃
|
|
3 | המנדים ליום רע
ותגישון שבת חמס׃
|
|
4 | השכבים על־מטות שן
וסרחים על־ערשותם
ואכלים כרים מצאן
ועגלים מתוך מרבק׃
|
|
5 | הפרטים על־פי הנבל
כדויד חשבו להם
כלי־שיר׃
|
|
6 | השתים במזרקי יין
וראשית שמנים
ימשחו ולא נחלו
על־שבר יוסף׃
|
|
7 | לכן עתה יגלו בראש
גלים וסר מרזח
סרוחים׃
|
|
8 | נשבע אדני יהוה
בנפשו נאם־יהוה
אלהי צבאות מתאב
אנכי את־גאון יעקב
וארמנתיו שנאתי
והסגרתי עיר
ומלאה׃
|
|
9 | והיה אם־יותרו
עשרה אנשים בבית
אחד ומתו׃
|
|
10 | ונשאו דודו ומסרפו
להוציא עצמים
מן־הבית ואמר לאשר
בירכתי הבית העוד
עמך ואמר אפס ואמר
הס כי לא להזכיר
בשם יהוה׃
|
|
11 | כי־הנה יהוה מצוה
והכה הבית הגדול
רסיסים והבית הקטן
בקעים׃
|
|
12 | הירצון בסלע סוסים
אם־יחרוש בבקרים
כי־הפכתם לראש
משפט ופרי צדקה
ללענה׃
|
|
13 | השמחים ללא דבר
האמרים הלוא
בחזקנו לקחנו לנו
קרנים׃
|
|
14 | כי הנני מקים
עליכם בית ישראל
נאם־יהוה אלהי
הצבאות גוי ולחצו
אתכם מלבוא חמת
עד־נחל הערבה׃
|
|