| Chapter 2 |
1 | תקעו שופר בציון
והריעו בהר קדשי
ירגזו כל ישבי
הארץ כי־בא יום־
יהוה כי קרוב׃
|
|
2 | יום חשך ואפלה יום
ענן וערפל כשחר
פרש על־ההרים עם
רב ועצום כמהו לא
נהיה מן־העולם
ואחריו לא יוסף
עד־שני דור ודור׃
|
|
3 | לפניו אכלה אש
ואחריו תלהט להבה
כגן־עדן הארץ
לפניו ואחריו מדבר
שממה וגם־פליטה
לא־היתה לו׃
|
|
4 | כמראה סוסים מראהו
וכפרשים כן
ירוצון׃
|
|
5 | כקול מרכבות
על־ראשי ההרים
ירקדון כקול להב
אש אכלה קש כעם
עצום ערוך מלחמה׃
|
|
6 | מפניו יחילו עמים
כל־פנים קבצו
פארור׃
|
|
7 | כגבורים ירצון
כאנשי מלחמה יעלו
חומה ואיש בדרכיו
ילכון ולא יעבטון
ארחותם׃
|
|
8 | ואיש אחיו לא
ידחקון גבר במסלתו
ילכון ובעד השלח
יפלו לא יבצעו׃
|
|
9 | בעיר ישקו בחומה
ירצון בבתים יעלו
בעד החלונים יבאו
כגנב׃
|
|
10 | לפניו רגזה ארץ
רעשו שמים שמש
וירח קדרו וכוכבים
אספו נגהם׃
|
|
11 | ויהוה נתן קולו
לפני חילו כי רב
מאד מחנהו כי עצום
עשה דברו כי־ גדול
יום־יהוה ונורא
מאד ומי יכילנו׃
|
|
12 | וגם־עתה נאם־יהוה
שבו עדי בכל־לבבכם
ובצום ובבכי
ובמספד׃
|
|
13 | וקרעו לבבכם
ואל־בגדיכם ושובו
אל־יהוה אלהיכם
כי־חנון ורחום הוא
ארך אפים ורב־חסד
ונחם על־הרעה׃
|
|
14 | מי יודע ישוב ונחם
והשאיר אחריו ברכה
מנחה ונסך ליהוה
אלהיכם׃
|
|
15 | תקעו שופר בציון
קדשו־צום קראו
עצרה׃
|
|
16 | אספו־עם קדשו קהל
קבצו זקנים אספו
עוללים וינקי שדים
יצא חתן מחדרו
וכלה מחפתה׃
|
|
17 | בין האולם ולמזבח
יבכו הכהנים משרתי
יהוה ויאמרו חוסה
יהוה על־ עמך
ואל־תתן נחלתך
לחרפה למשל־בם
גוים למה יאמרו
בעמים איה אלהיהם׃
|
|
18 | ויקנא יהוה לארצו
ויחמל על־עמו׃
|
|
19 | ויען יהוה ויאמר
לעמו הנני שלח לכם
את־הדגן והתירוש
והיצהר ושבעתם אתו
ולא־אתן אתכם עוד
חרפה בגוים׃
|
|
20 | ואת־הצפוני ארחיק
מעליכם והדחתיו
אל־ארץ ציה ושממה
את־פניו אל־ הים
הקדמני וספו
אל־הים האחרון
ועלה באשו ותעל
צחנתו כי הגדיל
לעשות׃
|
|
21 | אל־תיראי אדמה
גילי ושמחי
כי־הגדיל יהוה
לעשות׃
|
|
22 | אל־תיראו בהמות
שדי כי דשאו נאות
מדבר כי־עץ נשא
פריו תאנה וגפן
נתנו חילם׃
|
|
23 | ובני ציון גילו
ושמחו ביהוה
אלהיכם כי־נתן לכם
את־המורה לצדקה
ויורד לכם גשם
מורה ומלקוש
בראשון׃
|
|
24 | ומלאו הגרנות בר
והשיקו היקבים
תירוש ויצהר׃
|
|
25 | ושלמתי לכם
את־השנים אשר אכל
הארבה הילק והחסיל
והגזם חילי הגדול
אשר שלחתי בכם׃
|
|
26 | ואכלתם אכול ושבוע
והללתם את־שם יהוה
אלהיכם אשר־עשה
עמכם להפליא
ולא־יבשו עמי
לעולם׃
|
|
27 | וידעתם כי בקרב
ישראל אני ואני
יהוה אלהיכם ואין
עוד ולא־יבשו עמי
לעולם׃
|
|