| Chapter 4 |
1 | שמעו דבר־יהוה בני
ישראל כי ריב
ליהוה עם־יושבי
הארץ כי אין־אמת
ואין־חסד ואין־דעת
אלהים בארץ׃
|
|
2 | אלה וכחש ורצח
וגנב ונאף פרצו
ודמים בדמים נגעו׃
|
|
3 | על־כן תאבל הארץ
ואמלל כל־יושב בה
בחית השדה ובעוף
השמים וגם־ דגי
הים יאספו׃
|
|
4 | אך איש אל־ירב
ואל־יוכח איש ועמך
כמריבי כהן׃
|
|
5 | וכשלת היום וכשל
גם־נביא עמך לילה
ודמיתי אמך׃
|
|
6 | נדמו עמי מבלי
הדעת כי־אתה הדעת
מאסת ואמאסאך מכהן
לי ותשכח תורת
אלהיך אשכח בניך
גם־אני׃
|
|
7 | כרבם כן חטאו־לי
כבודם בקלון אמיר׃
|
|
8 | חטאת עמי יאכלו
ואל־עונם ישאו
נפשו׃
|
|
9 | והיה כעם ככהן
ופקדתי עליו דרכיו
ומעלליו אשיב לו׃
|
|
10 | ואכלו ולא ישבעו
הזנו ולא יפרצו
כי־את־יהוה עזבו
לשמר׃
|
|
11 | |
12 | עמי בעצו ישאל
ומקלו יגיד לו כי
רוח זנונים התעה
ויזנו מתחת
אלהיהם׃
|
|
13 | על־ראשי ההרים
יזבחו ועל־הגבעות
יקטרו תחת אלון
ולבנה ואלה כי טוב
צלה על־כן תזנינה
בנותיכם וכלותיכם
תנאפנה׃
|
|
14 | לא־אפקוד
על־בנותיכם כי
תזנינה
ועל־כלותיכם כי
תנאפנה כי־הם עם־
הזנות יפרדו
ועם־הקדשות יזבחו
ועם לא־יבין ילבט׃
|
|
15 | אם־זנה אתה ישראל
אל־יאשם יהודה
ואל־תבאו הגלגל
ואל־תעלו בית און
ואל־תשבעו
חי־יהוה׃
|
|
16 | כי כפרה סררה סרר
ישראל עתה ירעם
יהוה ככבש במרחב׃
|
|
17 | |
18 | סר סבאם הזנה הזנו
אהבו הבו קלון
מגניה׃
|
|
19 | צרר רוח אותה
בכנפיה ויבשו
מזבחותם׃
|
|