| Chapter 13 |
1 | |
2 | בן־אדם הנבא
אל־נביאי ישראל
הנבאים ואמרת
לנביאי מלבם שמעו
דבר־ יהוה׃
|
|
3 | כה אמר אדני יהוה
הוי על־הנביאים
הנבלים אשר הלכים
אחר רוחם ולבלתי
ראו׃
|
|
4 | כשעלים בחרבות
נביאיך ישראל היו׃
|
|
5 | לא עליתם בפרצות
ותגדרו גדר על־בית
ישראל לעמד במלחמה
ביום יהוה׃
|
|
6 | חזו שוא וקסם כזב
האמרים נאם־יהוה
ויהוה לא שלחם
ויחלו לקים דבר׃
|
|
7 | הלוא מחזה־שוא
חזיתם ומקסם כזב
אמרתם ואמרים
נאם־יהוה ואני לא
דברתי׃
|
|
8 | לכן כה אמר אדני
יהוה יען דברכם
שוא וחזיתם כזב
לכן הנני אליכם
נאם אדני יהוה׃
|
|
9 | והיתה ידי
אל־הנביאים החזים
שוא והקסמים כזב
בסוד עמי לא־יהיו
ובכתב בית־ישראל
לא יכתבו ואל־אדמת
ישראל לא יבאו
וידעתם כי אני
אדני יהוה׃
|
|
10 | יען וביען הטעו
את־עמי לאמר שלום
ואין שלום והוא
בנה חיץ והנם טחים
אתו תפל׃
|
|
11 | אמר אל־טחי תפל
ויפל היה גשם שוטף
ואתנה אבני אלגביש
תפלנה ורוח סערות
תבקע׃
|
|
12 | והנה נפל הקיר
הלוא יאמר אליכם
איה הטיח אשר
טחתם׃
|
|
13 | לכן כה אמר אדני
יהוה ובקעתי
רוח־סערות בחמתי
וגשם שטף באפי
יהיה ואבני אלגביש
בחמה לכלה׃
|
|
14 | והרסתי את־הקיר
אשר־טחתם תפל
והגעתיהו אל־הארץ
ונגלה יסדו ונפלה
וכליתם בתוכה
וידעתם כי־אני
יהוה׃
|
|
15 | וכליתי את־חמתי
בקיר ובטחים אתו
תפל ואמר לכם אין
הקיר ואין הטחים
אתו׃
|
|
16 | נביאי ישראל
הנבאים אל־ירושלם
והחזים לה חזון
שלם ואין שלם נאם
אדני יהוה׃
|
|
17 | ואתה בן־אדם שים
פניך אל־בנות עמך
המתנבאות מלבהן
והנבא עליהן׃
|
|
18 | ואמרת כה־אמר אדני
יהוה הוי למתפרות
כסתות על כל־אצילי
ידי ועשות המספחות
על־ראש כל־קומה
לצודד נפשות
הנפשות תצודדנה
לעמי ונפשות לכנה
תחיינה׃
|
|
19 | ותחללנה אתי
אל־עמי בשעלי
שערים ובפתותי לחם
להמית נפשות אשר
לא־תמותנה ולחיות
נפשות אשר
לא־תחיינה בכזבכם
לעמי שמעי כזב׃
|
|
20 | לכן כה־אמר אדני
יהוה הנני
אל־כסתותיכנה אשר
אתנה מצדדות שם
את־ הנפשות לפרחות
וקרעתי אתם מעל
זרועתיכם ושלחתי
את־הנפשות אשר אתם
מצדדות את־נפשים
לפרחת׃
|
|
21 | וקרעתי
את־מספחתיכם
והצלתי את־עמי
מידכן ולא־יהיו
עוד בידכן למצודה
וידעתן כי־אני
יהוה׃
|
|
22 | יען הכאות לב־צדיק
שקר ואני לא
הכאבתיו ולחזק ידי
רשע לבלתי־ שוב
מדרכו הרע להחיתו׃
|
|
23 | לכן שוא לא תחזינה
וקסם לא־תקסמנה
עוד והצלתי את־עמי
מידכן וידעתן
כי־אני יהוה׃
|
|