| Chapter 7 |
1 | |
2 | ואתה בן־אדם
כה־אמר אדני יהוה
לאדמת ישראל קץ בא
הקץ על־ארבעת
כנפות הארץ׃
|
|
3 | עתה הקץ עליך
ושלחתי אפי בך
ושפטתיך כדרכיך
ונתתי עליך את כל־
תועבתיך׃
|
|
4 | ולא־תחוס עיני
עליך ולא אחמול כי
דרכיך עליך אתן
ותועבותיך בתוכך
תהיין וידעתם
כי־אני יהוה׃
|
|
5 | כה אמר אדני יהוה
רעה אחת רעה הנה
באה׃
|
|
6 | קץ בא בא הקץ הקיץ
אליך הנה באה׃
|
|
7 | באה הצפירה אליך
יושב הארץ בא העת
קרוב היום מהומה
ולא־הד הרים׃
|
|
8 | עתה מקרוב אשפוך
חמתי עליך וכליתי
אפי בך ושפטתיך
כדרכיך ונתתי עליך
את כל־תועבותיך׃
|
|
9 | ולא־תחוס עיני ולא
אחמול כדרכיך עליך
אתן ותועבותיך
בתוכך תהיין
וידעתם כי אני
יהוה מכה׃
|
|
10 | הנה היום הנה באה
יצאה הצפרה צץ
המטה פרח הזדון׃
|
|
11 | החמס קם למטה־רשע
לא־מהם ולא מהמונם
ולא מהמהם ולא־נה
בהם׃
|
|
12 | בא העת הגיע היום
הקונה אל־ישמח
והמוכר אל־יתאבל
כי חרון אל־כל־
המונה׃
|
|
13 | כי המוכר אל־הממכר
לא ישוב ועוד
בחיים חיתם
כי־חזון אל־כל־
המונה לא ישוב
ואיש בעונו חיתו
לא יתחזקו׃
|
|
14 | תקעו בתקוע והכין
הכל ואין הלך
למלחמה כי חרוני
אל־כל־המונה׃
|
|
15 | החרב בחוץ והדבר
והרעב מבית אשר
בשדה בחרב ימות
ואשר בעיר רעב
ודבר יאכלנו׃
|
|
16 | ופלטו פליטיהם
והיו אל־ההרים
כיוני הגאיות כלם
המות איש בעונו׃
|
|
17 | כל־הידים תרפינה
וכל־ברכים תלכנה
מים׃
|
|
18 | וחגרו שקים וכסתה
אותם פלצות ואל
כל־פנים בושה
ובכל־ראשיהם קרחה׃
|
|
19 | כספם בחוצות
ישליכו וזהבם לנדה
יהיה כספם וזהבם
לא־יוכל להצילם
ביום עברת יהוה
נפשם לא ישבעו
ומעיהם לא ימלאו
כי־מכשול עונם
היה׃
|
|
20 | וצבי עדיו לגאון
שמהו וצלמי תועבתם
שקוציהם עשו בו
על־כן נתתיו להם
לנדה׃
|
|
21 | ונתתיו ביד־הזרים
לבז ולרשעי הארץ
לשלל וחללה׃
|
|
22 | והסבותי פני מהם
וחללו את־צפוני
ובאו־בה פריצים
וחללוה׃
|
|
23 | עשה הרתוק כי הארץ
מלאה משפט דמים
והעיר מלאה חמס׃
|
|
24 | והבאתי רעי גוים
וירשו את־בתיהם
והשבתי גאון עזים
ונחלו מקדשיהם׃
|
|
25 | |
26 | הוה על־הוה תבוא
ושמעה אל־שמועה
תהיה ובקשו חזון
מנביא ותורה תאבד
מכהן ועצה מזקנים׃
|
|
27 | המלך יתאבל ונשיא
ילבש שממה וידי
עם־הארץ תבהלנה
מדרכם אעשה אותם
ובמשפטיהם אשפטם
וידעו כי־אני
יהוה׃
|
|