| Chapter 6 |
1 | |
2 | בן־אדם שים פניך
אל־הרי ישראל
והנבא אליהם׃
|
|
3 | ואמרת הרי ישראל
שמעו דבר־אדני
יהוה כה־אמר אדני
יהוה להרים
ולגבעות לאפיקים
ולגאית הנני אני
מביא עליכם חרב
ואבדתי במותיכם׃
|
|
4 | ונשמו מזבחותיכם
ונשברו חמניכם
והפלתי חלליכם
לפני גלוליכם׃
|
|
5 | ונתתי את־פגרי בני
ישראל לפני
גלוליהם וזריתי
את־עצמותיכם
סביבות מזבחותיכם׃
|
|
6 | בכל מושבותיכם
הערים תחרבנה
והבמות תישמנה
למען יחרבו ויאשמו
מזבחותיכם ונשברו
ונשבתו גלוליכם
ונגדעו חמניכם
ונמחו מעשיכם׃
|
|
7 | ונפל חלל בתוככם
וידעתם כי־אני
יהוה׃
|
|
8 | והותרתי בהיות לכם
פליטי חרב בגוים
בהזרותיכם בארצות׃
|
|
9 | וזכרו פליטיכם
אותי בגוים אשר
נשבו־שם אשר
נשברתי את־לבם
הזונה אשר־סר מעלי
ואת עיניהם הזנות
אחרי גלוליהם
ונקטו בפניהם
אל־הרעות אשר עשו
לכל תועבתיהם׃
|
|
10 | וידעו כי־אני יהוה
לא אל־חנם דברתי
לעשות להם הרעה
הזאת׃
|
|
11 | כה־אמר אדני יהוה
הכה בכפך ורקע
ברגלך ואמר־אח אל
כל־תועבות רעות
בית ישראל אשר
בחרב ברעב ובדבר
יפלו׃
|
|
12 | הרחוק בדבר ימות
והקרוב בחרב יפול
והנשאר והנצור
ברעב ימות וכליתי
חמתי בם׃
|
|
13 | וידעתם כי־אני
יהוה בהיות חלליהם
בתוך גלוליהם
סביבות מזבחותיהם
אל כל־גבעה רמה
בכל ראשי ההרים
ותחת כל־עץ רענן
ותחת כל־ אלה עבתה
מקום אשר נתנו־שם
ריח ניחח לכל
גלוליהם׃
|
|
14 | ונטיתי את־ידי
עליהם ונתתי
את־הארץ שממה
ומשמה ממדבר דבלתה
בכל מושבותיהם
וידעו כי־אני
יהוה׃
|
|