| Chapter 4 |
1 | אם־תשוב ישראל
נאם־יהוה אלי תשוב
ואם־תסיר שקוציך
מפני ולא תנוד׃
|
|
2 | ונשבעת חי־יהוה
באמת במשפט ובצדקה
והתברכו בו גוים
ובו יתהללו׃
|
|
3 | כי־כה אמר יהוה
לאיש יהודה
ולירושלם נירו לכם
ניר ואל־תזרעו אל־
קוצים׃
|
|
4 | המלו ליהוה והסרו
ערלות לבבכם איש
יהודה וישבי
ירושלם פן־תצא כאש
חמתי ובערה ואין
מכבה מפני רע
מעלליכם׃
|
|
5 | הגידו ביהודה
ובירושלם השמיעו
ואמרו ותקעו שופר
בארץ קראו מלאו
ואמרו האספו
ונבואה אל־ערי
המבצר׃
|
|
6 | שאו־נס ציונה
העיזו אל־תעמדו כי
רעה אנכי מביא
מצפון ושבר גדול׃
|
|
7 | עלה אריה מסבכו
ומשחית גוים נסע
יצא ממקמו לשום
ארצך לשמה עריך
תצינה מאין יושב׃
|
|
8 | על־זאת חגרו שקים
ספדו והילילו כי
לא־שב חרון
אף־יהוה ממנו׃
|
|
9 | והיה ביום־ההוא
נאם־יהוה יאבד
לב־המלך ולב השרים
ונשמו הכהנים
והנביאים יתמהו׃
|
|
10 | ואמר אהה אדני
יהוה אכן השא השאת
לעם הזה ולירושלם
לאמר שלום יהיה
לכם ונגעה חרב
עד־הנפש׃
|
|
11 | בעת ההיא יאמר
לעם־הזה ולירושלם
רוח צח שפיים
במדבר דרך בת־עמי
לוא לזרות ולוא
להבר׃
|
|
12 | רוח מלא מאלה יבוא
לי עתה גם־אני
אדבר משפטים אותם׃
|
|
13 | הנה כעננים יעלה
וכסופה מרכבותיו
קלו מנשרים סוסיו
אוי לנו כי שדדנו׃
|
|
14 | כבסי מרעה לבך
ירושלם למען תושעי
עד־מתי תלין בקרבך
מחשבות אונך׃
|
|
15 | כי קול מגיד מדן
ומשמיע און מהר
אפרים׃
|
|
16 | הזכירו לגוים הנה
השמיעו על־ירושלם
נצרים באים מארץ
המרחק ויתנו
על־ערי יהודה
קולם׃
|
|
17 | כשמרי שדי היו
עליה מסביב כי־אתי
מרתה נאם־יהוה׃
|
|
18 | דרכך ומעלליך עשו
אלה לך זאת רעתך
כי מר כי נגע
עד־לבך׃
|
|
19 | מעי מעי אחולה
קירות לבי המה־לי
לבי לא אחריש כי
קול שופר שמעתי
נפשי תרועת מלחמה׃
|
|
20 | שבר על־שבר נקרא
כי שדדה כל־הארץ
פתאם שדדו אהלי
רגע יריעתי׃
|
|
21 | עד־מתי אראה־נס
אשמעה קול שופר׃
|
|
22 | כי אויל עמי אותי
לא ידעו בנים
סכלים המה ולא
נבונים המה חכמים
המה להרע ולהיטיב
לא ידעו׃
|
|
23 | ראיתי את־הארץ
והנה־תהו ובהו
ואל־השמים ואין
אורם׃
|
|
24 | ראיתי ההרים והנה
רעשים וכל־הגבעות
התקלקלו׃
|
|
25 | ראיתי והנה אין
האדם וכל־עוף
השמים נדדו׃
|
|
26 | ראיתי והנה הכרמל
המדבר וכל־עריו
נתצו מפני יהוה
מפני חרון אפו׃
|
|
27 | כי־כה אמר יהוה
שממה תהיה כל־הארץ
וכלה לא אעשה׃
|
|
28 | על־זאת תאבל הארץ
וקדרו השמים ממעל
על כי־דברתי זמתי
ולא נחמתי
ולא־אשוב ממנה׃
|
|
29 | מקול פרש ורמה קשת
ברחת כל־העיר באו
בעבים ובכפים עלו
כל־העיר עזובה
ואין־יושב בהן
איש׃
|
|
30 | ואתי שדוד מה־תעשי
כי־תלבשי שני
כי־תעדי עדי־זהב
כי־תקרעי בפוך
עיניך לשוא תתיפי
מאסו־בך עגבים
נפשך יבקשו׃
|
|
31 | כי קול כחולה
שמעתי צרה כמבכירה
קול בת־ציון תתיפח
תפרש כפיה אוי־נא
לי כי־עיפה נפשי
להרגים׃
|
|