| Chapter 2 |
1 | |
2 | הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה׃
|
|
3 | קדש ישראל ליהוה ראשית תבואתה כל־אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם־ יהוה׃
|
|
4 | שמעו דבר־יהוה בית יעקב וכל־משפחות בית ישראל׃
|
|
5 | כה אמר יהוה מה־מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו׃
|
|
6 | ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא־עבר בה איש ולא־ישב אדם שם׃
|
|
7 | ואביא אתכם אל־ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את־ארצי ונחלתי שמתם לתועבה׃
|
|
8 | הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשי התורה לא ידעוני והרעים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא־יועלו הלכו׃
|
|
9 | לכן עד אריב אתכם נאם־יהוה ואת־בני בניכם אריב׃
|
|
10 | כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת׃
|
|
11 | ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל׃
|
|
12 | שמו שמים על־זאת ושערו חרבו מאד נאם־יהוה׃
|
|
13 | כי־שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא־יכלו המים׃
|
|
14 | העבד ישראל אם־יליד בית הוא מדוע היה לבז׃
|
|
15 | עליו ישאגו כפרים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה עריו נצתה מבלי ישב׃
|
|
16 | גם־בני־נף ותחפנס ירעוך קדקד׃
|
|
17 | הלוא־זאת תעשה־לך עזבך את־יהוה אלהיך בעת מוליכך בדרך׃
|
|
18 | ועתה מה־לך לדרך מצרים לשתות מי שחור ומה־לך לדרך אשור לשתות מי נהר׃
|
|
19 | תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי־רע ומר עזבך את־יהוה אלהיך ולא פחדתי אליך נאם־אדני יהוה צבאות׃
|
|
20 | כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרתיך ותאמרי לא אעבד כי על־כל־ גבעה גבהה ותחת כל־עץ רענן את צעה זנה׃
|
|
21 | ואנכי נטעתיך שרק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה׃
|
|
22 | כי אם־תכבסי בנתר ותרבי־לך ברית נכתם עונך לפני נאם אדני יהוה׃
|
|
23 | איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה משרכת דרכיה׃
|
|
24 | פרה למד מדבר באות נפשו שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל־מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה׃
|
|
25 | מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה ותאמרי נואש לוא כי־אהבתי זרים ואחריהם אלך׃
|
|
26 | כבשת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המה מלכיהם שריהם וכהניהם ונביאיהם׃
|
|
27 | אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כי־פנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו׃
|
|
28 | ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם־יושיעוך בעת רעתך כי מספר עריך היו אלהיך יהודה׃
|
|
29 | למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם־יהוה׃
|
|
30 | לשוא הכיתי את־בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית׃
|
|
31 | הדור אתם ראו דבר־יהוה המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לוא־נבוא עוד אליך׃
|
|
32 | התשכח בתולה עדיה כלה קשריה ועמי שכחוני ימים אין מספר׃
|
|
33 | מה־תיטבי דרכך לבקש אהבה לכן גם את־הרעות למדתי את־דרכיך׃
|
|
34 | גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא־במחתרת מצאתים כי על־כל־אלה׃
|
|
35 | ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על־אמרך לא חטאתי׃
|
|
36 | מה־תזלי מאד לשנות את־דרכך גם ממצרים תבושי כאשר־בשת מאשור׃
|
|
37 | גם מאת זה תצאי וידיך על־ראשך כי־מאס יהוה במבטחיך ולא תצליחי להם׃
|
|