| Chapter 2 |
1 | בני אם־תקח אמרי ומצותי תצפן אתך׃
|
|
2 | להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה׃
|
|
3 | כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך׃
|
|
4 | אם־תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה׃
|
|
5 | אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא׃
|
|
6 | כי־יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה׃
|
|
7 | וצפן לישרים תושיה מגן להלכי תם׃
|
|
8 | לנצר ארחות משפט ודרך חסידו ישמר׃
|
|
9 | אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל־מעגל־טוב׃
|
|
10 | כי־תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם׃
|
|
11 | מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה׃
|
|
12 | להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפכות׃
|
|
13 | העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי־חשך׃
|
|
14 | השמחים לעשות רע יגילו בתהפכות רע׃
|
|
15 | אשר ארחתיהם עקשים ונלוזים במעגלותם׃
|
|
16 | להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃
|
|
17 | העזבת אלוף נעוריה ואת־ברית אלהיה שכחה׃
|
|
18 | כי שחה אל־מות ביתה ואל־רפאים מעגלתיה׃
|
|
19 | כל־באיה לא ישובון ולא־ישיגו ארחות חיים׃
|
|
20 | למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמר׃
|
|
21 | כי־ישרים ישכנו־ארץ ותמימים יותרו בה׃
|
|
22 | ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה׃
|
|