| Chapter 15 |
1 | |
2 | החכם יענה דעת־רוח
וימלא קדים בטנו׃
|
|
3 | הוכח בדבר לא
יסכון ומלים
לא־יועיל בם׃
|
|
4 | אף־אתה תפר יראה
ותגרע שיחה
לפני־אל׃
|
|
5 | כי יאלף עונך פיך
ותבחר לשון
ערומים׃
|
|
6 | ירשיעך פיך
ולא־אני ושפתיך
יענו־בך׃
|
|
7 | הראישון אדם תולד
ולפני גבעות
חוללת׃
|
|
8 | הבסוד אלוה תשמע
ותגרע אליך חכמה׃
|
|
9 | מה־ידעת ולא נדע
תבין ולא־עמנו
הוא׃
|
|
10 | גם־שב גם־ישיש בנו
כביר מאביך ימים׃
|
|
11 | המעט ממך תנחמות
אל ודבר לאט עמך׃
|
|
12 | מה־יקחך לבך
ומה־ירזמון עיניך׃
|
|
13 | כי־תשיב אל־אל
רוחך והצאת מפיך
מלין׃
|
|
14 | מה־אנוש כי־יזכה
וכי־יצדק ילוד
אשה׃
|
|
15 | הן בקדשו לא יאמין
ושמים לא־זכו
בעיניו׃
|
|
16 | אף כי־נתעב ונאלח
איש־שתה כמים
עולה׃
|
|
17 | אחוך שמע־לי
וזה־חזיתי ואספרה׃
|
|
18 | אשר־חכמים יגידו
ולא כחדו מאבותם׃
|
|
19 | להם לבדם נתנה
הארץ ולא־עבר זר
בתוכם׃
|
|
20 | כל־ימי רשע הוא
מתחולל ומספר שנים
נצפנו לעריץ׃
|
|
21 | קול־פחדים באזניו
בשלום שודד
יבואנו׃
|
|
22 | לא־יאמין שוב
מני־חשך וצפו הוא
אלי־חרב׃
|
|
23 | נדד הוא ללחם איה
ידע כי־נכון בידו
יום־חשך׃
|
|
24 | יבעתהו צר ומצוקה
תתקפהו כמלך עתיד
לכידור׃
|
|
25 | כי־נטה אל־אל ידו
ואל־שדי יתגבר׃
|
|
26 | ירוץ אליו בצואר
בעבי גבי מגניו׃
|
|
27 | כי־כסה פניו בחלבו
ויעש פימה
עלי־כסל׃
|
|
28 | וישכון ערים
נכחדות בתים
לא־ישבו למו אשר
התעתדו לגלים׃
|
|
29 | לא־יעשר ולא־יקום
חילו ולא־יטה לארץ
מנלם׃
|
|
30 | לא־יסור מני־חשך
ינקתו תיבש שלהבת
ויסור ברוח פיו׃
|
|
31 | אל־יאמן בשו נתעה
כי־שוא תהיה
תמורתו׃
|
|
32 | בלא־יומו תמלא
וכפתו לא רעננה׃
|
|
33 | יחמס כגפן בסרו
וישלך כזית נצתו׃
|
|
34 | כי־עדת חנף גלמוד
ואש אכלה
אהלי־שחד׃
|
|
35 | הרה עמל וילד און
ובטנם תכין מרמה׃
|
|