| Chapter 9 |
1 | ובשנים עשר חדש
הוא־חדש אדר
בשלושה עשר יום בו
אשר הגיע דבר־
המלך ודתו להעשות
ביום אשר שברו
איבי היהודים
לשלוט בהם ונהפוך
הוא אשר ישלטו
היהודים המה
בשנאיהם׃
|
|
2 | נקהלו היהודים
בעריהם בכל־מדינות
המלך אחשורוש לשלח
יד במבקשי רעתם
ואיש לא־עמד
לפניהם כי־נפל
פחדם על־כל־העמים׃
|
|
3 | וכל־שרי המדינות
והאחשדרפנים
והפחות ועשי
המלאכה אשר למלך
מנשאים את־היהודים
כי־נפל פחד־מרדכי
עליהם׃
|
|
4 | כי־גדול מרדכי
בבית המלך ושמעו
הולך בכל־המדינות
כי־האיש מרדכי
הולך וגדול׃
|
|
5 | ויכו היהודים
בכל־איביהם
מכת־חרב והרג
ואבדן ויעשו
בשנאיהם כרצונם׃
|
|
6 | ובשושן הבירה הרגו
היהודים ואבד חמש
מאות איש׃
|
|
7 | ואת פרשנדתא ואת
דלפון ואת אספתא׃
|
|
8 | ואת פורתא ואת
אדליא ואת ארידתא׃
|
|
9 | ואת פרמשתא ואת
אריסי ואת ארידי
ואת ויזתא׃
|
|
10 | עשרת בני המן
בן־המדתא צרר
היהודים הרגו
ובבזה לא שלחו
את־ידם׃
|
|
11 | ביום ההוא בא מספר
ההרוגים בשושן
הבירה לפני המלך׃
|
|
12 | ויאמר המלך לאסתר
המלכה בשושן הבירה
הרגו היהודים ואבד
חמש מאות איש ואת
עשרת בני־המן בשאר
מדינות המלך מה
עשו ומה־שאלתך
וינתן לך
ומה־בקשתך עוד
ותעש׃
|
|
13 | ותאמר אסתר
אם־על־המלך טוב
ינתן גם־מחר
ליהודים אשר בשושן
לעשות כדת היום
ואת עשרת בני־המן
יתלו על־העץ׃
|
|
14 | ויאמר המלך להעשות
כן ותנתן דת בשושן
ואת עשרת בני־המן
תלו׃
|
|
15 | ויקהלו היהודיים
אשר־בשושן גם ביום
ארבעה עשר לחדש
אדר ויהרגו בשושן
שלש מאות איש
ובבזה לא שלחו
את־ידם׃
|
|
16 | ושאר היהודים אשר
במדינות המלך
נקהלו ועמד
על־נפשם ונוח
מאיביהם והרוג
בשנאיהם חמשה
ושבעים אלף ובבזה
לא שלחו את־ידם׃
|
|
17 | ביום־שלושה עשר
לחדש אדר ונוח
בארבעה עשר בו
ועשה אתו יום משתה
ושמחה׃
|
|
18 | והיהודיים
אשר־בשושן נקהלו
בשלושה עשר בו
ובארבעה עשר בו
ונוח בחמשה עשר בו
ועשה אתו יום משתה
ושמחה׃
|
|
19 | על־כן היהודים
הפרוזים הישבים
בערי הפרזות עשים
את יום ארבעה עשר
לחדש אדר שמחה
ומשתה ויום טוב
ומשלוח מנות איש
לרעהו׃
|
|
20 | ויכתב מרדכי
את־הדברים האלה
וישלח ספרים
אל־כל־היהודים אשר
בכל־ מדינות המלך
אחשורוש הקרובים
והרחוקים׃
|
|
21 | לקים עליהם להיות
עשים את יום ארבעה
עשר לחדש אדר ואת
יום־חמשה עשר בו
בכל־שנה ושנה׃
|
|
22 | כימים אשר־נחו בהם
היהודים מאיביהם
והחדש אשר נהפך
להם מיגון לשמחה
ומאבל ליום טוב
לעשות אותם ימי
משתה ושמחה ומשלח
מנות איש לרעהו
ומתנות לאבינים׃
|
|
23 | וקבל היהודים את
אשר־החלו לעשות
ואת אשר־כתב מרדכי
אליהם׃
|
|
24 | כי המן בן־המדתא
האגגי צרר
כל־היהודים חשב
על־היהודים לאבדם
והפל פור הוא
הגורל להמם
ולאבדם׃
|
|
25 | ובבאה לפני המלך
אמר עם־הספר ישוב
מחשבתו הרעה
אשר־חשב על־
היהודים על־ראשו
ותלו אתו ואת־בניו
על־העץ׃
|
|
26 | על־כן קראו לימים
האלה פורים על־שם
הפור על־כן
על־כל־דברי האגרת
הזאת ומה־ראו
על־ככה ומה הגיע
אליהם׃
|
|
27 | קימו וקבל היהודים
עליהם ועל־זרעם
ועל כל־הנלוים
עליהם ולא יעבור
להיות עשים את שני
הימים האלה ככתבם
וכזמנם בכל־שנה
ושנה׃
|
|
28 | והימים האלה
נזכרים ונעשים
בכל־דור ודור
משפחה ומשפחה
מדינה ומדינה ועיר
ועיר וימי הפורים
האלה לא יעברו
מתוך היהודים
וזכרם לא־יסוף
מזרעם׃
|
|
29 | ותכתב אסתר המלכה
בת־אביחיל ומרדכי
היהודי את־כל־תקף
לקים את אגרת
הפרים הזאת השנית׃
|
|
30 | וישלח ספרים
אל־כל־היהודים
אל־שבע ועשרים
ומאה מדינה מלכות
אחשורוש דברי שלום
ואמת׃
|
|
31 | לקים את־ימי הפרים
האלה בזמניהם כאשר
קים עליהם מרדכי
היהודי ואסתר
המלכה וכאשר קימו
על־נפשם ועל־זרעם
דברי הצומות
וזעקתם׃
|
|
32 | ומאמר אסתר קים
דברי הפרים האלה
ונכתב בספר׃
|
|