| Chapter 6 |
1 | ויהי כאשר נשמע
לסנבלט וטוביה
ולגשם הערבי וליתר
איבינו כי בניתי
את־החומה ולא־נותר
בה פרץ גם עד־העת
ההיא דלתות
לא־העמדתי בשערים׃
|
|
2 | וישלח סנבלט וגשם
אלי לאמר לכה
ונועדה יחדו
בכפירים בבקעת
אונו והמה חשבים
לעשות לי רעה׃
|
|
3 | ואשלחה עליהם
מלאכים לאמר מלאכה
גדולה אני עשה ולא
אוכל לרדת למה
תשבת המלאכה כאשר
ארפה וירדתי
אליכם׃
|
|
4 | וישלחו אלי כדבר
הזה ארבע פעמים
ואשיב אותם כדבר
הזה׃
|
|
5 | וישלח אלי סנבלט
כדבר הזה פעם
חמישית את־נערו
ואגרת פתוחה בידו׃
|
|
6 | כתוב בה בגוים
נשמע וגשמו אמר
אתה והיהודים
חשבים למרוד על־כן
אתה בונה החומה
ואתה הוה להם למלך
כדברים האלה׃
|
|
7 | וגם־נביאים העמדת
לקרא עליך בירושלם
לאמר מלך ביהודה
ועתה ישמע למלך
כדברים האלה ועתה
לכה ונועצה יחדו׃
|
|
8 | ואשלחה אליו לאמר
לא נהיה כדברים
האלה אשר אתה אומר
כי מלבך אתה
בודאם׃
|
|
9 | כי כלם מיראים
אותנו לאמר ירפו
ידיהם מן־המלאכה
ולא תעשה ועתה חזק
את־ידי׃
|
|
10 | ואני־באתי בית
שמעיה בן־דליה
בן־מהיטבאל והוא
עצור ויאמר נועד
אל־בית האלהים
אל־תוך ההיכל
ונסגרה דלתות
ההיכל כי באים
להרגך ולילה באים
להרגך׃
|
|
11 | ואמרה האיש כמוני
יברח ומי כמוני
אשר־יבוא אל־ההיכל
וחי לא אבוא׃
|
|
12 | ואכירה והנה
לא־אלהים שלחו כי
הנבואה דבר עלי
וטוביה וסנבלט
שכרו׃
|
|
13 | למען שכור הוא
למען־אירא
ואעשה־כן וחטאתי
והיה להם לשם רע
למען יחרפוני׃
|
|
14 | זכרה אלהי לטוביה
ולסנבלט כמעשיו
אלה וגם לנועדיה
הנביאה וליתר
הנביאים אשר היו
מיראים אותי׃
|
|
15 | ותשלם החומה
בעשרים וחמשה
לאלול לחמשים
ושנים יום׃
|
|
16 | ויהי כאשר שמעו
כל־אויבינו ויראו
כל־הגוים אשר
סביבתינו ויפלו
מאד בעיניהם וידעו
כי מאת אלהינו
נעשתה המלאכה
הזאת׃
|
|
17 | גם בימים ההם
מרבים חרי יהודה
אגרתיהם הולכות
על־טוביה ואשר
לטוביה באות
אליהם׃
|
|
18 | כי־רבים ביהודה
בעלי שבועה לו
כי־חתן הוא לשכניה
בן־ארח ויהוחנן
בנו לקח
את־בת־משלם בן
ברכיה׃
|
|
19 | גם טובתיו היו
אמרים לפני ודברי
היו מוציאים לו
אגרות שלח טוביה
ליראני׃
|
|