| Chapter 4 |
1 | ויהי כאשר שמע
סנבלט וטוביה
והערבים והעמנים
והאשדודים כי־עלתה
ארוכה לחמות
ירושלם כי־החלו
הפרצים להסתם ויחר
להם מאד׃
|
|
2 | ויקשרו כלם יחדו
לבוא להלחם
בירושלם ולעשות לו
תועה׃
|
|
3 | ונתפלל אל־אלהינו
ונעמיד משמר עליהם
יומם ולילה
מפניהם׃
|
|
4 | ויאמר יהודה כשל
כח הסבל והעפר
הרבה ואנחנו לא
נוכל לבנות בחומה׃
|
|
5 | ויאמרו צרינו לא
ידעו ולא יראו עד
אשר־נבוא אל־תוכם
והרגנום והשבתנו
את־המלאכה׃
|
|
6 | ויהי כאשר־באו
היהודים הישבים
אצלם ויאמרו לנו
עשר פעמים מכל־
המקמות אשר־תשובו
עלינו׃
|
|
7 | ואעמיד מתחתיות
למקום מאחרי לחומה
בצחחיים ואעמיד
את־העם למשפחות
עם־חרבתיהם רמחיהם
וקשתתיהם׃
|
|
8 | וארא ואקום ואמר
אל־החרים
ואל־הסגנים
ואל־יתר העם
אל־תיראו מפניהם
את־אדני הגדול
והנורא זכרו
והלחמו על־אחיכם
בניכם ובנתיכם
נשיכם ובתיכם׃
|
|
9 | ויהי כאשר־שמעו
אויבינו כי־נודע
לנו ויפר האלהים
את־עצתם ונשוב
כלנו אל־החומה איש
אל־מלאכתו׃
|
|
10 | ויהי מן־היום ההוא
חצי נערי עשים
במלאכה וחצים
מחזיקים והרמחים
המגנים והקשתות
והשרינים והשרים
אחרי כל־בית
יהודה׃
|
|
11 | הבונים בחומה
והנשאים בסבל
עמשים באחת ידו
עשה במלאכה ואחת
מחזקת השלח׃
|
|
12 | והבונים איש חרבו
אסורים על־מתניו
ובונים והתוקע
בשופר אצלי׃
|
|
13 | ואמר אל־החרים
ואל־הסגנים
ואל־יתר העם
המלאכה הרבה ורחבה
ואנחנו נפרדים
על־החומה רחוקים
איש מאחיו׃
|
|
14 | במקום אשר תשמעו
את־קול השופר שמה
תקבצו אלינו
אלהינו ילחם לנו׃
|
|
15 | ואנחנו עשים
במלאכה וחצים
מחזיקים ברמחים
מעלות השחר עד צאת
הכוכבים׃
|
|
16 | גם בעת ההיא אמרתי
לעם איש ונערו
ילינו בתוך ירושלם
והיו־לנו הלילה
משמר והיום מלאכה׃
|
|
17 | ואין אני ואחי
ונערי ואנשי המשמר
אשר אחרי
אין־אנחנו פשטים
בגדינו איש שלחו
המים׃
|
|