| Chapter 1 |
1 | דברי נחמיה
בן־חכליה ויהי
בחדש־כסלו שנת
עשרים ואני הייתי
בשושן הבירה׃
|
|
2 | ויבא חנני אחד
מאחי הוא ואנשים
מיהודה ואשאלם
על־היהודים הפליטה
אשר־נשארו מן־השבי
ועל־ירושלם׃
|
|
3 | ויאמרו לי הנשארים
אשר־נשארו מן־השבי
שם במדינה ברעה
גדלה ובחרפה וחומת
ירושלם מפרצת
ושעריה נצתו באש׃
|
|
4 | ויהי כשמעי
את־הדברים האלה
ישבתי ואבכה
ואתאבלה ימים ואהי
צם ומתפלל לפני
אלהי השמים׃
|
|
5 | ואמר אנא יהוה
אלהי השמים האל
הגדול והנורא שמר
הברית וחסד לאהביו
ולשמרי מצותיו׃
|
|
6 | תהי נא אזנך־קשבת
ועיניך פתוחות
לשמע אל־תפלת עבדך
אשר אנכי מתפלל
לפניך היום יומם
ולילה על־בני
ישראל עבדיך
ומתודה על־חטאות
בני־ישראל אשר
חטאנו לך ואני
ובית־אבי חטאנו׃
|
|
7 | חבל חבלנו לך
ולא־שמרנו
את־המצות
ואת־החקים
ואת־המשפטים אשר
צוית את־משה עבדך׃
|
|
8 | זכר־נא את־הדבר
אשר צוית את־משה
עבדך לאמר אתם
תמעלו אני אפיץ
אתכם בעמים׃
|
|
9 | ושבתם אלי ושמרתם
מצותי ועשיתם אתם
אם־יהיה נדחכם
בקצה השמים משם
אקבצם והבואתים
אל־המקום אשר
בחרתי לשכן את־שמי
שם׃
|
|
10 | והם עבדיך ועמך
אשר פדית בכחך
הגדול ובידך
החזקה׃
|
|
11 | אנא אדני תהי נא
אזנך־קשבת אל־תפלת
עבדך ואל־תפלת
עבדיך החפצים
ליראה את־שמך
והצליחה־נא לעבדך
היום ותנהו לרחמים
לפני האיש הזה
ואני הייתי משקה
למלך׃
|
|