| Chapter 21 |
1 | ויעמד שטן
על־ישראל ויסת
את־דויד למנות
את־ישראל׃
|
|
2 | ויאמר דויד
אל־יואב ואל־שרי
העם לכו ספרו
את־ישראל מבאר שבע
ועד־ דן והביאו
אלי ואדעה
את־מספרם׃
|
|
3 | ויאמר יואב יוסף
יהוה על־עמו כהם
מאה פעמים הלא
אדני המלך כלם
לאדני לעבדים למה
יבקש זאת אדני למה
יהיה לאשמה
לישראל׃
|
|
4 | ודבר־המלך חזק
על־יואב ויצא יואב
ויתהלך בכל־ישראל
ויבא ירושלם׃
|
|
5 | ויתן יואב את־מספר
מפקד־העם אל־דויד
ויהי כל־ישראל אלף
אלפים ומאה אלף
איש שלף חרב
ויהודה ארבע מאות
ושבעים אלף איש
שלף חרב׃
|
|
6 | ולוי ובנימן לא
פקד בתוכם כי־נתעב
דבר־המלך את־יואב׃
|
|
7 | וירע בעיני האלהים
על־הדבר הזה ויך
את־ישראל׃
|
|
8 | ויאמר דויד
אל־האלהים חטאתי
מאד אשר עשיתי
את־הדבר הזה ועתה
העבר־נא את־עוון
עבדך כי נסכלתי
מאד׃
|
|
9 | וידבר יהוה אל־גד
חזה דויד לאמר׃
|
|
10 | לך ודברת אל־דויד
לאמר כה אמר יהוה
שלוש אני נטה עליך
בחר־לך אחת מהנה
ואעשה־לך׃
|
|
11 | ויבא גד אל־דויד
ויאמר לו כה־אמר
יהוה קבל־לך׃
|
|
12 | אם־שלוש שנים רעב
ואם־שלשה חדשים
נספה מפני־צריך
וחרב אויבך למשגת
ואם־שלשת ימים חרב
יהוה ודבר בארץ
ומלאך יהוה משחית
בכל־ גבול ישראל
ועתה ראה מה־אשיב
את־שלחי דבר׃
|
|
13 | ויאמר דויד אל־גד
צר־לי מאד אפלה־נא
ביד־יהוה כי־רבים
רחמיו מאד
וביד־אדם אל־אפל׃
|
|
14 | ויתן יהוה דבר
בישראל ויפל
מישראל שבעים אלף
איש׃
|
|
15 | וישלח האלהים מלאך
לירושלם להשחיתה
וכהשחית ראה יהוה
וינחם על־ הרעה
ויאמר למלאך
המשחית רב עתה הרף
ידך ומלאך יהוה
עמד עם־גרן ארנן
היבוסי׃
|
|
16 | וישא דויד
את־עיניו וירא
את־מלאך יהוה עמד
בין הארץ ובין
השמים וחרבו שלופה
בידו נטויה
על־ירושלם ויפל
דויד והזקנים
מכסים בשקים
על־פניהם׃
|
|
17 | ויאמר דויד
אל־האלהים הלא אני
אמרתי למנות בעם
ואני־הוא אשר־
חטאתי והרע הרעותי
ואלה הצאן מה עשו
יהוה אלהי תהי נא
ידך בי ובבית אבי
ובעמך לא למגפה׃
|
|
18 | ומלאך יהוה אמר
אל־גד לאמר לדויד
כי יעלה דויד
להקים מזבח ליהוה
בגרן ארנן היבסי׃
|
|
19 | ויעל דויד בדבר־גד
אשר דבר בשם יהוה׃
|
|
20 | וישב ארנן וירא
את־המלאך וארבעת
בניו עמו מתחבאים
וארנן דש חטים׃
|
|
21 | ויבא דויד עד־ארנן
ויבט ארנן וירא
את־דויד ויצא
מן־הגרן וישתחו
לדויד אפים ארצה׃
|
|
22 | ויאמר דויד
אל־ארנן תנה־לי
מקום הגרן
ואבנה־בו מזבח
ליהוה בכסף מלא
תנהו לי ותעצר
המגפה מעל העם׃
|
|
23 | ויאמר ארנן
אל־דויד קח־לך
ויעש אדני המלך
הטוב בעיניו ראה
נתתי הבקר לעלות
והמורגים לעצים
והחטים למנחה הכל
נתתי׃
|
|
24 | ויאמר המלך דויד
לארנן לא כי־קנה
אקנה בכסף מלא כי
לא־אשא אשר־ לך
ליהוה והעלות עולה
חנם׃
|
|
25 | ויתן דויד לארנן
במקום שקלי זהב
משקל שש מאות׃
|
|
26 | ויבן שם דויד מזבח
ליהוה ויעל עלות
ושלמים ויקרא
אל־יהוה ויענהו
באש מן־השמים על
מזבח העלה׃
|
|
27 | ויאמר יהוה למלאך
וישב חרבו
אל־נדנה׃
|
|
28 | בעת ההיא בראות
דויד כי־ענהו יהוה
בגרן ארנן היבוסי
ויזבח שם׃
|
|
29 | ומשכן יהוה
אשר־עשה משה במדבר
ומזבח העולה בעת
ההיא בבמה בגבעון׃
|
|
30 | ולא־יכל דויד ללכת
לפניו לדרש אלהים
כי נבעת מפני חרב
מלאך יהוה׃
|
|