| Chapter 4 |
1 | ואשה אחת מנשי
בני־הנביאים צעקה
אל־אלישע לאמר
עבדך אישי מת ואתה
ידעת כי עבדך היה
ירא את־יהוה והנשה
בא לקחת את־שני
ילדי לו לעבדים׃
|
|
2 | ויאמר אליה אלישע
מה אעשה־לך הגידי
לי מה־יש־לכי בבית
ותאמר אין לשפחתך
כל בבית כי
אם־אסוך שמן׃
|
|
3 | ויאמר לכי שאלי־לך
כלים מן־החוץ מאת
כל־שכנכי כלים
רקים אל־ תמעיטי׃
|
|
4 | ובאת וסגרת הדלת
בעדך ובעד־בניך
ויצקת על כל־הכלים
האלה והמלא תסיעי׃
|
|
5 | ותלך מאתו ותסגר
הדלת בעדה ובעד
בניה הם מגשים
אליה והיא מיצקת׃
|
|
6 | ויהי כמלאת הכלים
ותאמר אל־בנה
הגישה אלי עוד כלי
ויאמר אליה אין
עוד כלי ויעמד
השמן׃
|
|
7 | ותבא ותגד לאיש
האלהים ויאמר לכי
מכרי את־השמן
ושלמי את־נשיכי
ואת בניכי תחיי
בנותר׃
|
|
8 | ויהי היום ויעבר
אלישע אל־שונם ושם
אשה גדולה
ותחזק־בו לאכל־לחם
ויהי מדי עברו יסר
שמה לאכל־לחם׃
|
|
9 | ותאמר אל־אישה
הנה־נא ידעתי כי
איש אלהים קדוש
הוא עבר עלינו
תמיד׃
|
|
10 | נעשה־נא עלית־קיר
קטנה ונשים לו שם
מטה ושלחן וכסא
ומנורה והיה בבאו
אלינו יסור שמה׃
|
|
11 | ויהי היום ויבא
שמה ויסר אל־העליה
וישכב־שמה׃
|
|
12 | ויאמר אל־גחזי
נערו קרא לשונמית
הזאת ויקרא־לה
ותעמד לפניו׃
|
|
13 | ויאמר לו אמר־נא
אליה הנה חרדת
אלינו את־כל־החרדה
הזאת מה לעשות לך
היש לדבר־לך
אל־המלך או אל־שר
הצבא ותאמר בתוך
עמי אנכי ישבת׃
|
|
14 | ויאמר ומה לעשות
לה ויאמר גיחזי
אבל בן אין־לה
ואישה זקן׃
|
|
15 | ויאמר קרא־לה
ויקרא־לה ותעמד
בפתח׃
|
|
16 | ויאמר למועד הזה
כעת חיה אתי חבקת
בן ותאמר אל־אדני
איש האלהים
אל־תכזב בשפחתך׃
|
|
17 | ותהר האשה ותלד בן
למועד הזה כעת חיה
אשר־דבר אליה
אלישע׃
|
|
18 | ויגדל הילד ויהי
היום ויצא אל־אביו
אל־הקצרים׃
|
|
19 | ויאמר אל־אביו
ראשי ראשי ויאמר
אל־הנער שאהו
אל־אמו׃
|
|
20 | וישאהו ויביאהו
אל־אמו וישב
על־ברכיה
עד־הצהרים וימת׃
|
|
21 | ותעל ותשכבהו
על־מטת איש האלהים
ותסגר בעדו ותצא׃
|
|
22 | ותקרא אל־אישה
ותאמר שלחה נא לי
אחד מן־הנערים
ואחת האתנות
וארוצה עד־איש
האלהים ואשובה׃
|
|
23 | ויאמר מדוע אתי
הלכתי אליו היום
לא־חדש ולא שבת
ותאמר שלום׃
|
|
24 | ותחבש האתון ותאמר
אל־נערה נהג ולך
אל־תעצר־לי לרכב
כי אם־ אמרתי לך׃
|
|
25 | ותלך ותבוא אל־איש
האלהים אל־הר
הכרמל ויהי כראות
איש־האלהים אתה
מנגד ויאמר
אל־גיחזי נערו הנה
השונמית הלז׃
|
|
26 | עתה רוץ־נא לקראתה
ואמר־לה השלום לך
השלום לאישך השלום
לילד ותאמר שלום׃
|
|
27 | ותבא אל־איש
האלהים אל־ההר
ותחזק ברגליו ויגש
גיחזי להדפה ויאמר
איש האלהים
הרפה־לה כי־נפשה
מרה־לה ויהוה
העלים ממני ולא
הגיד לי׃
|
|
28 | ותאמר השאלתי בן
מאת אדני הלא
אמרתי לא תשלה
אתי׃
|
|
29 | ויאמר לגיחזי חגר
מתניך וקח משענתי
בידך ולך כי־תמצא
איש לא תברכנו
וכי־יברכך איש לא
תעננו ושמת משענתי
על־פני הנער׃
|
|
30 | ותאמר אם הנער
חי־יהוה וחי־נפשך
אם־אעזבך ויקם
וילך אחריה׃
|
|
31 | וגחזי עבר לפניהם
וישם את־המשענת
על־פני הנער ואין
קול ואין קשב וישב
לקראתו ויגד־לו
לאמר לא הקיץ
הנער׃
|
|
32 | ויבא אלישע הביתה
והנה הנער מת משכב
על־מטתו׃
|
|
33 | ויבא ויסגר הדלת
בעד שניהם ויתפלל
אל־יהוה׃
|
|
34 | ויעל וישכב
על־הילד וישם פיו
על־פיו ועיניו
על־עיניו וכפיו
על־ כפו ויגהר
עליו ויחם בשר
הילד׃
|
|
35 | וישב וילך בבית
אחת הנה ואחת הנה
ויעל ויגהר עליו
ויזורר הנער
עד־שבע פעמים
ויפקח הנער
את־עיניו׃
|
|
36 | ויקרא אל־גיחזי
ויאמר קרא
אל־השנמית הזאת
ויקראה ותבוא אליו
ויאמר שאי בנך׃
|
|
37 | ותבא ותפל
על־רגליו ותשתחו
ארצה ותשא את־בנה
ותצא׃
|
|
38 | ואלישע שב הגלגלה
והרעב בארץ ובני
הנביאים ישבים
לפניו ויאמר לנערו
שפת הסיר הגדולה
ובשל נזיד לבני
הנביאים׃
|
|
39 | ויצא אחד אל־השדה
ללקט ארת וימצא
גפן שדה וילקט
ממנו פקעת שדה מלא
בגדו ויבא ויפלח
אל־סיר הנזיד
כי־לא ידעו׃
|
|
40 | ויצקו לאנשים
לאכול ויהי כאכלם
מהנזיד והמה צעקו
ויאמרו מות בסיר
איש האלהים ולא
יכלו לאכל׃
|
|
41 | ויאמר וקחו־קמח
וישלך אל־הסיר
ויאמר צק לעם
ויאכלו ולא היה
דבר רע בסיר׃
|
|
42 | ואיש בא מבעל שלשה
ויבא לאיש האלהים
לחם בכורים
עשרים־לחם שערים
וכרמל בצקלנו
ויאמר תן לעם
ויאכלו׃
|
|
43 | ויאמר משרתו מה
אתן זה לפני מאה
איש ויאמר תן לעם
ויאכלו כי כה אמר
יהוה אכל והותר׃
|
|
44 | ויתן לפניהם
ויאכלו ויותרו
כדבר יהוה׃
|
|