| Chapter 2 |
1 | ויקרבו ימי־דוד
למות ויצו את־שלמה
בנו לאמר׃
|
|
2 | אנכי הלך בדרך
כל־הארץ וחזקת
והיית לאיש׃
|
|
3 | ושמרת את־משמרת
יהוה אלהיך ללכת
בדרכיו לשמר חקתיו
מצותיו ומשפטיו
ועדותיו ככתוב
בתורת משה למען
תשכיל את כל־אשר
תעשה ואת כל־אשר
תפנה שם׃
|
|
4 | למען יקים יהוה
את־דברו אשר דבר
עלי לאמר אם־ישמרו
בניך את־דרכם ללכת
לפני באמת
בכל־לבבם
ובכל־נפשם לאמר
לא־יכרת לך איש
מעל כסא ישראל׃
|
|
5 | וגם אתה ידעת את
אשר־עשה לי יואב
בן־צרויה אשר עשה
לשני־שרי צבאות
ישראל לאבנר בן־נר
ולעמשא בן־יתר
ויהרגם וישם
דמי־מלחמה בשלם
ויתן דמי מלחמה
בחגרתו אשר במתניו
ובנעלו אשר
ברגליו׃
|
|
6 | ועשית כחכמתך
ולא־תורד שיבתו
בשלם שאל׃
|
|
7 | ולבני ברזלי
הגלעדי תעשה־חסד
והיו באכלי שלחנך
כי־כן קרבו אלי
בברחי מפני אבשלום
אחיך׃
|
|
8 | והנה עמך שמעי
בן־גרא בן־הימיני
מבחרים והוא קללני
קללה נמרצת ביום
לכתי מחנים
והוא־ירד לקראתי
הירדן ואשבע לו
ביהוה לאמר אם־
אמיתך בחרב׃
|
|
9 | ועתה אל־תנקהו כי
איש חכם אתה וידעת
את אשר תעשה־לו
והורדת את־ שיבתו
בדם שאול׃
|
|
10 | וישכב דוד
עם־אבתיו ויקבר
בעיר דוד׃
|
|
11 | והימים אשר מלך
דוד על־ישראל
ארבעים שנה בחברון
מלך שבע שנים
ובירושלם מלך
שלשים ושלש שנים׃
|
|
12 | ושלמה ישב על־כסא
דוד אביו ותכן
מלכתו מאד׃
|
|
13 | ויבא אדניהו
בן־חגית אל־בת־שבע
אם־שלמה ותאמר
השלום באך ויאמר
שלום׃
|
|
14 | ויאמר דבר לי אליך
ותאמר דבר׃
|
|
15 | ויאמר את ידעת
כי־לי היתה המלוכה
ועלי שמו כל־ישראל
פניהם למלך ותסב
המלוכה ותהי לאחי
כי מיהוה היתה לו׃
|
|
16 | ועתה שאלה אחת
אנכי שאל מאתך
אל־תשבי את־פני
ותאמר אליו דבר׃
|
|
17 | ויאמר אמרי־נא
לשלמה המלך כי
לא־ישיב את־פניך
ויתן־לי את־אבישג
השונמית לאשה׃
|
|
18 | ותאמר בת־שבע טוב
אנכי אדבר עליך
אל־המלך׃
|
|
19 | ותבא בת־שבע
אל־המלך שלמה
לדבר־לו על־אדניהו
ויקם המלך לקראתה
וישתחו לה וישב
על־כסאו וישם כסא
לאם המלך ותשב
לימינו׃
|
|
20 | ותאמר שאלה אחת
קטנה אנכי שאלת
מאתך אל־תשב
את־פני ויאמר־לה
המלך שאלי אמי כי
לא־אשיב את־פניך׃
|
|
21 | ותאמר יתן
את־אבישג השנמית
לאדניהו אחיך
לאשה׃
|
|
22 | ויען המלך שלמה
ויאמר לאמו ולמה
את שאלת את־אבישג
השנמית לאדניהו
ושאלי־לו
את־המלוכה כי הוא
אחי הגדול ממני
ולו ולאביתר הכהן
וליואב בן־צרויה׃
|
|
23 | וישבע המלך שלמה
ביהוה לאמר כה
יעשה־לי אלהים וכה
יוסיף כי בנפשו
דבר אדניהו
את־הדבר הזה׃
|
|
24 | ועתה חי־יהוה אשר
הכינני ויושיביני
על־כסא דוד אבי
ואשר עשה־לי בית
כאשר דבר כי היום
יומת אדניהו׃
|
|
25 | וישלח המלך שלמה
ביד בניהו
בן־יהוידע
ויפגע־בו וימת׃
|
|
26 | ולאביתר הכהן אמר
המלך ענתת לך
על־שדיך כי איש
מות אתה וביום הזה
לא אמיתך כי־נשאת
את־ארון אדני יהוה
לפני דוד אבי וכי
התענית בכל
אשר־התענה אבי׃
|
|
27 | ויגרש שלמה
את־אביתר מהיות
כהן ליהוה למלא
את־דבר יהוה אשר
דבר על־בית עלי
בשלה׃
|
|
28 | והשמעה באה
עד־יואב כי יואב
נטה אחרי אדניה
ואחרי אבשלום לא
נטה וינס יואב
אל־אהל יהוה ויחזק
בקרנות המזבח׃
|
|
29 | ויגד למלך שלמה כי
נס יואב אל־אהל
יהוה והנה אצל
המזבח וישלח שלמה
את־בניהו
בן־יהוידע לאמר לך
פגע־בו׃
|
|
30 | ויבא בניהו אל־אהל
יהוה ויאמר אליו
כה־אמר המלך צא
ויאמר לא כי פה
אמות וישב בניהו
את־המלך דבר לאמר
כה־דבר יואב וכה
ענני׃
|
|
31 | ויאמר לו המלך עשה
כאשר דבר ופגע־בו
וקברתו והסירת דמי
חנם אשר שפך יואב
מעלי ומעל בית
אבי׃
|
|
32 | והשיב יהוה את־דמו
על־ראשו אשר פגע
בשני־אנשים צדקים
וטבים ממנו ויהרגם
בחרב ואבי דוד לא
ידע את־אבנר בן־נר
שר־צבא ישראל ואת־
עמשא בן־יתר
שר־צבא יהודה׃
|
|
33 | ושבו דמיהם בראש
יואב ובראש זרעו
לעלם ולדוד ולזרעו
ולביתו ולכסאו
יהיה שלום עד־עולם
מעם יהוה׃
|
|
34 | ויעל בניהו
בן־יהוידע
ויפגע־בו וימתהו
ויקבר בביתו
במדבר׃
|
|
35 | ויתן המלך
את־בניהו
בן־יהוידע תחתיו
על־הצבא ואת־צדוק
הכהן נתן המלך תחת
אביתר׃
|
|
36 | וישלח המלך ויקרא
לשמעי ויאמר לו
בנה־לך בית
בירושלם וישבת שם
ולא־תצא משם אנה
ואנה׃
|
|
37 | והיה ביום צאתך
ועברת את־נחל
קדרון ידע תדע כי
מות תמות דמך יהיה
בראשך׃
|
|
38 | ויאמר שמעי למלך
טוב הדבר כאשר דבר
אדני המלך כן יעשה
עבדך וישב שמעי
בירושלם ימים
רבים׃
|
|
39 | ויהי מקץ שלש שנים
ויברחו שני־עבדים
לשמעי אל־אכיש
בן־מעכה מלך גת
ויגידו לשמעי לאמר
הנה עבדיך בגת׃
|
|
40 | ויקם שמעי ויחבש
את־חמרו וילך גתה
אל־אכיש לבקש
את־עבדיו וילך
שמעי ויבא
את־עבדיו מגת׃
|
|
41 | ויגד לשלמה כי־הלך
שמעי מירושלם גת
וישב׃
|
|
42 | וישלח המלך ויקרא
לשמעי ויאמר אליו
הלוא השבעתיך
ביהוה ואעד בך
לאמר ביום צאתך
והלכת אנה ואנה
ידע תדע כי מות
תמות ותאמר אלי
טוב הדבר שמעתי׃
|
|
43 | ומדוע לא שמרת את
שבעת יהוה
ואת־המצוה
אשר־צויתי עליך׃
|
|
44 | ויאמר המלך
אל־שמעי אתה ידעת
את כל־הרעה אשר
ידע לבבך אשר עשית
לדוד אבי והשיב
יהוה את־רעתך
בראשך׃
|
|
45 | והמלך שלמה ברוך
וכסא דוד יהיה
נכון לפני יהוה
עד־עולם׃
|
|
46 | ויצו המלך
את־בניהו
בן־יהוידע ויצא
ויפגע־בו וימת
והממלכה נכונה
ביד־שלמה׃
|
|