| Chapter 16 |
1 | ודוד עבר מעט
מהראש והנה ציבא
נער מפי־בשת
לקראתו וצמד חמרים
חבשים ועליהם
מאתים לחם ומאה
צמוקים ומאה קיץ
ונבל יין׃
|
|
2 | ויאמר המלך
אל־ציבא מה־אלה לך
ויאמר ציבא
החמורים לבית־המלך
לרכב ולהלחם והקיץ
לאכול הנערים
והיין לשתות היעף
במדבר׃
|
|
3 | ויאמר המלך ואיה
בן־אדניך ויאמר
ציבא אל־המלך הנה
יושב בירושלם כי
אמר היום ישיבו לי
בית ישראל את
ממלכות אבי׃
|
|
4 | ויאמר המלך לצבא
הנה לך כל אשר
למפי־בשת ויאמר
ציבא השתחויתי
אמצא־חן בעיניך
אדני המלך׃
|
|
5 | ובא המלך דוד
עד־בחורים והנה
משם איש יוצא
ממשפחת בית־שאול
ושמו שמעי בן־גרא
יצא יצוא ומקלל׃
|
|
6 | ויסקל באבנים
את־דוד
ואת־כל־עבדי המלך
דוד וכל־העם
וכל־הגברים מימינו
ומשמאלו׃
|
|
7 | וכה־אמר שמעי
בקללו צא צא איש
הדמים ואיש
הבליעל׃
|
|
8 | השיב עליך יהוה כל
דמי בית־שאול אשר
מלכת תחתו ויתן
יהוה את־ המלוכה
ביד אבשלום בנך
והנך ברעתך כי איש
דמים אתה׃
|
|
9 | ויאמר אבישי
בן־צרויה אל־המלך
למה יקלל הכלב המת
הזה את־אדני המלך
אעברה־נא ואסירה
את־ראשו׃
|
|
10 | ויאמר המלך מה־לי
ולכם בני צריה כי
יקלל וכי יהוה אמר
לו קלל את־דוד ומי
יאמר מדוע עשיתה
כן׃
|
|
11 | ויאמר דוד
אל־אבישי
ואל־כל־עבדיו הנה
בני אשר־יצא ממעי
מבקש את־ נפשי ואף
כי־עתה בן־הימיני
הנחו לו ויקלל כי
אמר־לו יהוה׃
|
|
12 | אולי יראה יהוה
בעוני והשיב יהוה
לי טובה תחת קללתו
היום הזה׃
|
|
13 | וילך דוד ואנשיו
בדרך ושמעי הלך
בצלע ההר לעמתו
הלוך ויקלל ויסקל
באבנים לעמתו ועפר
בעפר׃
|
|
14 | ויבא המלך וכל־העם
אשר־אתו עיפים
וינפש שם׃
|
|
15 | ואבשלום וכל־העם
איש ישראל באו
ירושלם ואחיתפל
אתו׃
|
|
16 | ויהי כאשר־בא חושי
הארכי רעה דוד
אל־אבשלום ויאמר
חושי אל־ אבשלום
יחי המלך יחי
המלך׃
|
|
17 | ויאמר אבשלום
אל־חושי זה חסדך
את־רעך למה
לא־הלכת את־רעך׃
|
|
18 | ויאמר חושי
אל־אבשלם לא כי
אשר בחר יהוה והעם
הזה וכל־איש ישראל
לא אהיה ואתו אשב׃
|
|
19 | והשנית למי אני
אעבד הלוא לפני
בנו כאשר עבדתי
לפני אביך כן אהיה
לפניך׃
|
|
20 | ויאמר אבשלום
אל־אחיתפל הבו לכם
עצה מה־נעשה׃
|
|
21 | ויאמר אחיתפל
אל־אבשלם בוא
אל־פלגשי אביך אשר
הניח לשמור הבית
ושמע כל־ישראל
כי־נבאשת את־אביך
וחזקו ידי כל־אשר
אתך׃
|
|
22 | ויטו לאבשלום האהל
על־הגג ויבא
אבשלום אל־פלגשי
אביו לעיני כל־
ישראל׃
|
|
23 | ועצת אחיתפל אשר
יעץ בימים ההם
כאשר ישאל־ בדבר
האלהים כן כל־ עצת
אחיתפל גם־לדוד גם
לאבשלם׃
|
|