| Chapter 27 |
1 | ויאמר דוד אל־לבו
עתה אספה יום־אחד
ביד־שאול אין־לי
טוב כי המלט אמלט
אל־ארץ פלשתים
ונואש ממני שאול
לבקשני עוד
בכל־גבול ישראל
ונמלטתי מידו׃
|
|
2 | ויקם דוד ויעבר
הוא ושש־מאות איש
אשר עמו אל־אכיש
בן־מעוך מלך גת׃
|
|
3 | וישב דוד עם־אכיש
בגת הוא ואנשיו
איש וביתו דוד
ושתי נשיו אחינעם
היזרעאלית ואביגיל
אשת־נבל הכרמלית׃
|
|
4 | ויגד לשאול כי־ברח
דוד גת ולא־יוסף
עוד לבקשו׃
|
|
5 | ויאמר דוד אל־אכיש
אם־נא מצאתי חן
בעיניך יתנו־לי
מקום באחת ערי
השדה ואשבה שם
ולמה ישב עבדך
בעיר הממלכה עמך׃
|
|
6 | ויתן־לו אכיש ביום
ההוא את־צקלג לכן
היתה צקלג למלכי
יהודה עד היום
הזה׃
|
|
7 | ויהי מספר הימים
אשר־ישב דוד בשדה
פלשתים ימים
וארבעה חדשים׃
|
|
8 | ויעל דוד ואנשיו
ויפשטו אל־הגשורי
והגרזי והעמלקי כי
הנה ישבות הארץ
אשר מעולם בואך
שורה ועד־ארץ
מצרים׃
|
|
9 | והכה דוד את־הארץ
ולא יחיה איש ואשה
ולקח צאן ובקר
וחמרים וגמלים
ובגדים וישב ויבא
אל־אכיש׃
|
|
10 | ויאמר אכיש
אל־פשטתם היום
ויאמר דוד על־נגב
יהודה ועל־נגב
הירחמאלי ואל־נגב
הקיני׃
|
|
11 | ואיש ואשה לא־יחיה
דוד להביא גת לאמר
פן־יגדו עלינו
לאמר כה־ עשה דוד
וכה משפטו
כל־הימים אשר ישב
בשדה פלשתים׃
|
|
12 | ויאמן אכיש בדוד
לאמר הבאש הבאיש
בעמו בישראל והיה
לי לעבד עולם׃
|
|