| Chapter 20 |
1 | ויברח דוד מנוות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃
|
|
2 | ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃
|
|
3 | וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃
|
|
4 | ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃
|
|
5 | ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃
|
|
6 | אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃
|
|
7 | אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃
|
|
8 | ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃
|
|
9 | ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃
|
|
10 | ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃
|
|
11 | ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃
|
|
12 | ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃
|
|
13 | כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־ אבי׃
|
|
14 | ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃
|
|
15 | ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃
|
|
16 | ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃
|
|
17 | ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃
|
|
18 | ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃
|
|
19 | ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃
|
|
20 | ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃
|
|
21 | והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃
|
|
22 | ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃
|
|
23 | והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃
|
|
24 | ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על־הלחם לאכול׃
|
|
25 | וישב המלך על־מושבו כפעם בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃
|
|
26 | ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃
|
|
27 | ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃
|
|
28 | ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃
|
|
29 | ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־ מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃
|
|
30 | ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־ בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃
|
|
31 | כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃
|
|
32 | ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃
|
|
33 | ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃
|
|
34 | ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃
|
|
35 | ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃
|
|
36 | ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ ירה החצי להעברו׃
|
|
37 | ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃
|
|
38 | ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־ החצי ויבא אל־אדניו׃
|
|
39 | והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃
|
|
40 | ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃
|
|
41 | הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃
|
|
42 | ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃
|
|