| Chapter 2 |
1 | ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך׃
|
|
2 | אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃
|
|
3 | אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא נתכנו עללות׃
|
|
4 | קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃
|
|
5 | שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃
|
|
6 | יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃
|
|
7 | יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרומם׃
|
|
8 | מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃
|
|
9 | רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש׃
|
|
10 | יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו׃
|
|
11 | וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן׃
|
|
12 | ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה׃
|
|
13 | ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש־השנים בידו׃
|
|
14 | והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה׃
|
|
15 | גם בטרם יקטרון את־החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי׃
|
|
16 | ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה׃
|
|
17 | ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃
|
|
18 | ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד׃
|
|
19 | ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים׃
|
|
20 | וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃
|
|
21 | כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה׃
|
|
22 | ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃
|
|
23 | ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה׃
|
|
24 | אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה׃
|
|
25 | אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם׃
|
|
26 | והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים׃
|
|
27 | ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־ בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃
|
|
28 | ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל׃
|
|
29 | למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי׃
|
|
30 | לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו׃
|
|
31 | הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃
|
|
32 | והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־ הימים׃
|
|
33 | ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־ מרבית ביתך ימותו אנשים׃
|
|
34 | וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃
|
|
35 | והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני־משיחי כל־הימים׃
|
|
36 | והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם׃
|
|