| Chapter 2 |
1 | ולנעמי מידע לאישה
איש גבור חיל
ממשפחת אלימלך
ושמו בעז׃
|
|
2 | ותאמר רות המואביה
אל־נעמי אלכה־נא
השדה ואלקטה
בשבלים אחר אשר
אמצא־חן בעיניו
ותאמר לה לכי בתי׃
|
|
3 | ותלך ותבוא ותלקט
בשדה אחרי הקצרים
ויקר מקרה חלקת
השדה לבעז אשר
ממשפחת אלימלך׃
|
|
4 | והנה־בעז בא מבית
לחם ויאמר לקוצרים
יהוה עמכם ויאמרו
לו יברכך יהוה׃
|
|
5 | ויאמר בעז לנערו
הנצב על־הקוצרים
למי הנערה הזאת׃
|
|
6 | ויען הנער הנצב
על־הקוצרים ויאמר
נערה מואביה היא
השבה עם־נעמי משדה
מואב׃
|
|
7 | ותאמר אלקטה־נא
ואספתי בעמרים
אחרי הקוצרים
ותבוא ותעמוד מאז
הבקר ועד־עתה זה
שבתה הבית מעט׃
|
|
8 | ויאמר בעז אל־רות
הלוא שמעת בתי
אל־תלכי ללקט בשדה
אחר וגם לא תעבורי
מזה וכה תדבקין
עם־נערתי׃
|
|
9 | עיניך בשדה
אשר־יקצרון והלכת
אחריהן הלוא צויתי
את־הנערים לבלתי
נגעך וצמת והלכת
אל־הכלים ושתית
מאשר ישאבון
הנערים׃
|
|
10 | ותפל על־פניה
ותשתחו ארצה ותאמר
אליו מדוע מצאתי
חן בעיניך להכירני
ואנכי נכריה׃
|
|
11 | ויען בעז ויאמר לה
הגד הגד לי כל
אשר־עשית את־חמותך
אחרי מות אישך
ותעזבי אביך ואמך
וארץ מולדתך ותלכי
אל־עם אשר לא־ידעת
תמול שלשום׃
|
|
12 | ישלם יהוה פעלך
ותהי משכרתך שלמה
מעם יהוה אלהי
ישראל אשר־באת
לחסות תחת־כנפיו׃
|
|
13 | ותאמר אמצא־חן
בעיניך אדני כי
נחמתני וכי דברת
על־לב שפחתך ואנכי
לא אהיה כאחת
שפחתיך׃
|
|
14 | ויאמר לה בעז לעת
האכל גשי הלם
ואכלת מן־הלחם
וטבלת פתך בחמץ
ותשב מצד הקוצרים
ויצבט־לה קלי
ותאכל ותשבע ותתר׃
|
|
15 | ותקם ללקט ויצו
בעז את־נעריו לאמר
גם בין העמרים
תלקט ולא תכלימוה׃
|
|
16 | וגם של־תשלו לה
מן־הצבתים ועזבתם
ולקטה ולא
תגערו־בה׃
|
|
17 | ותלקט בשדה
עד־הערב ותחבט את
אשר־לקטה ויהי
כאיפה שערים׃
|
|
18 | ותשא ותבוא העיר
ותרא חמותה את
אשר־לקטה ותוצא
ותתן־לה את אשר־
הותרה משבעה׃
|
|
19 | ותאמר לה חמותה
איפה לקטת היום
ואנה עשית יהי
מכירך ברוך ותגד
לחמותה את
אשר־עשתה עמו
ותאמר שם האיש אשר
עשיתי עמו היום
בעז׃
|
|
20 | ותאמר נעמי לכלתה
ברוך הוא ליהוה
אשר לא־עזב חסדו
את־החיים ואת־
המתים ותאמר לה
נעמי קרוב לנו
האיש מגאלנו הוא׃
|
|
21 | ותאמר רות המואביה
גם כי־אמר אלי
עם־הנערים אשר־לי
תדבקין עד אם־כלו
את כל־הקציר
אשר־לי׃
|
|
22 | ותאמר נעמי אל־רות
כלתה טוב בתי כי
תצאי עם־נערותיו
ולא יפגעו־ בך
בשדה אחר׃
|
|
23 | ותדבק בנערות בעז
ללקט עד־כלות
קציר־השערים וקציר
החטים ותשב
את־חמותה׃
|
|