| Chapter 19 |
1 | ויהי בימים ההם
ומלך אין בישראל
ויהי איש לוי גר
בירכתי הר־ אפרים
ויקח־לו אשה פילגש
מבית לחם יהודה׃
|
|
2 | ותזנה עליו פילגשו
ותלך מאתו אל־בית
אביה אל־בית לחם
יהודה ותהי־ שם
ימים ארבעה חדשים׃
|
|
3 | ויקם אישה וילך
אחריה לדבר על־לבה
להשיבו ונערו עמו
וצמד חמרים
ותביאהו בית אביה
ויראהו אבי הנערה
וישמח לקראתו׃
|
|
4 | ויחזק־בו חתנו אבי
הנערה וישב אתו
שלשת ימים ויאכלו
וישתו וילינו שם׃
|
|
5 | ויהי ביום הרביעי
וישכימו בבקר ויקם
ללכת ויאמר אבי
הנערה אל־ חתנו
סעד לבך פת־לחם
ואחר תלכו׃
|
|
6 | וישבו ויאכלו
שניהם יחדו וישתו
ויאמר אבי הנערה
אל־האיש הואל־נא
ולין ויטב לבך׃
|
|
7 | ויקם האיש ללכת
ויפצר־בו חתנו
וישב וילן שם׃
|
|
8 | וישכם בבקר ביום
החמישי ללכת ויאמר
אבי הנערה סעד־נא
לבבך והתמהמהו
עד־נטות היום
ויאכלו שניהם׃
|
|
9 | ויקם האיש ללכת
הוא ופילגשו ונערו
ויאמר לו חתנו אבי
הנערה הנה נא רפה
היום לערב לינו־נא
הנה חנות היום לין
פה וייטב לבבך
והשכמתם מחר
לדרככם והלכת
לאהלך׃
|
|
10 | ולא־אבה האיש ללון
ויקם וילך ויבא
עד־נכח יבוס היא
ירושלם ועמו צמד
חמורים חבושים
ופילגשו עמו׃
|
|
11 | הם עם־יבוס והיום
רד מאד ויאמר הנער
אל־אדניו לכה־נא
ונסורה אל־
עיר־היבוסי הזאת
ונלין בה׃
|
|
12 | ויאמר אליו אדניו
לא נסור אל־עיר
נכרי אשר לא־מבני
ישראל הנה ועברנו
עד־גבעה׃
|
|
13 | ויאמר לנערו לך
ונקרבה באחד
המקמות ולנו בגבעה
או ברמה׃
|
|
14 | ויעברו וילכו ותבא
להם השמש אצל
הגבעה אשר לבנימן׃
|
|
15 | ויסרו שם לבוא
ללון בגבעה ויבא
וישב ברחוב העיר
ואין איש מאסף־
אותם הביתה ללון׃
|
|
16 | והנה איש זקן בא
מן־מעשהו מן־השדה
בערב והאיש מהר
אפרים והוא־ גר
בגבעה ואנשי המקום
בני ימיני׃
|
|
17 | וישא עיניו וירא
את־האיש הארח ברחב
העיר ויאמר האיש
הזקן אנה תלך
ומאין תבוא׃
|
|
18 | ויאמר אליו עברים
אנחנו מבית־לחם
יהודה עד־ירכתי
הר־אפרים משם אנכי
ואלך עד־בית לחם
יהודה ואת־בית
יהוה אני הלך ואין
איש מאסף אותי
הביתה׃
|
|
19 | וגם־תבן גם־מספוא
יש לחמורינו וגם
לחם ויין יש־לי
ולאמתך ולנער
עם־עבדיך אין
מחסור כל־דבר׃
|
|
20 | ויאמר האיש הזקן
שלום לך רק
כל־מחסורך עלי רק
ברחוב אל־תלן׃
|
|
21 | ויביאהו לביתו
ויבול לחמורים
וירחצו רגליהם
ויאכלו וישתו׃
|
|
22 | המה מיטיבים
את־לבם והנה אנשי
העיר אנשי
בני־בליעל נסבו
את־ הבית מתדפקים
על־הדלת ויאמרו
אל־האיש בעל הבית
הזקן לאמר הוצא
את־ האיש אשר־בא
אל־ביתך ונדענו׃
|
|
23 | ויצא אליהם האיש
בעל הבית ויאמר
אלהם אל־אחי
אל־תרעו נא אחרי
אשר־בא האיש הזה
אל־ביתי אל־תעשו
את־הנבלה הזאת׃
|
|
24 | הנה בתי הבתולה
ופילגשהו
אוציאה־נא אותם
וענו אותם ועשו
להם הטוב בעיניכם
ולאיש הזה לא תעשו
דבר הנבלה הזאת׃
|
|
25 | ולא־אבו האנשים
לשמע לו ויחזק
האיש בפילגשו ויצא
אליהם החוץ וידעו
אותה ויתעללו־בה
כל־הלילה עד־הבקר
וישלחוה בעלות
השחר׃
|
|
26 | ותבא האשה לפנות
הבקר ותפל פתח
בית־האיש
אשר־אדוניה שם עד־
האור׃
|
|
27 | ויקם אדניה בבקר
ויפתח דלתות הבית
ויצא ללכת לדרכו
והנה האשה פילגשו
נפלת פתח הבית
וידיה על־הסף׃
|
|
28 | ויאמר אליה קומי
ונלכה ואין ענה
ויקחה על־החמור
ויקם האיש וילך
למקמו׃
|
|
29 | ויבא אל־ביתו ויקח
את־המאכלת ויחזק
בפילגשו וינתחה
לעצמיה לשנים עשר
נתחים וישלחה בכל
גבול ישראל׃
|
|
30 | והיה כל־הראה ואמר
לא־נהיתה
ולא־נראתה כזאת
למיום עלות בני־
ישראל מארץ מצרים
עד היום הזה
שימו־לכם עליה עצו
ודברו׃
|
|