| Chapter 15 |
1 | ויהי מימים בימי
קציר־חטים ויפקד
שמשון את־אשתו
בגדי עזים ויאמר
אבאה אל־אשתי
החדרה ולא־נתנו
אביה לבוא׃
|
|
2 | ויאמר אביה אמר
אמרתי כי־שנא
שנאתה ואתננה
למרעך הלא אחתה
הקטנה טובה ממנה
תהי־נא לך תחתיה׃
|
|
3 | ויאמר להם שמשון
נקיתי הפעם
מפלשתים כי־עשה
אני עמם רעה׃
|
|
4 | וילך שמשון וילכד
שלש־מאות שועלים
ויקח לפדים ויפן
זנב אל־זנב וישם
לפיד אחד בין־שני
הזנבות בתוך׃
|
|
5 | ויבער־אש בלפידים
וישלח בקמות
פלשתים ויבער
מגדיש ועד־קמה
ועד־ כרם זית׃
|
|
6 | ויאמרו פלשתים מי
עשה זאת ויאמרו
שמשון חתן התמני
כי לקח את־ אשתו
ויתנה למרעהו
ויעלו פלשתים
וישרפו אותה
ואת־אביה באש׃
|
|
7 | ויאמר להם שמשון
אם־תעשון כזאת כי
אם־נקמתי בכם ואחר
אחדל׃
|
|
8 | ויך אותם שוק
על־ירך מכה גדולה
וירד וישב בסעיף
סלע עיטם׃
|
|
9 | ויעלו פלשתים
ויחנו ביהודה
וינטשו בלחי׃
|
|
10 | ויאמרו איש יהודה
למה עליתם עלינו
ויאמרו לאסור
את־שמשון עלינו
לעשות לו כאשר עשה
לנו׃
|
|
11 | וירדו שלשת אלפים
איש מיהודה
אל־סעיף סלע עיטם
ויאמרו לשמשון הלא
ידעת כי־משלים בנו
פלשתים ומה־זאת
עשית לנו ויאמר
להם כאשר עשו לי
כן עשיתי להם׃
|
|
12 | ויאמרו לו לאסרך
ירדנו לתתך
ביד־פלשתים ויאמר
להם שמשון השבעו
לי פן־תפגעון בי
אתם׃
|
|
13 | ויאמרו לו לאמר לא
כי־אסר נאסרך
ונתנוך בידם והמת
לא נמיתך ויאסרהו
בשנים עבתים חדשים
ויעלוהו מן־הסלע׃
|
|
14 | הוא־בא עד־לחי
ופלשתים הריעו
לקראתו ותצלח עליו
רוח יהוה ותהיינה
העבתים אשר
על־זרועותיו
כפשתים אשר בערו
באש וימסו אסוריו
מעל ידיו׃
|
|
15 | וימצא לחי־חמור
טריה וישלח ידו
ויקחה ויך־בה אלף
איש׃
|
|
16 | ויאמר שמשון בלחי
החמור חמור חמרתים
בלחי החמור הכיתי
אלף איש׃
|
|
17 | ויהי ככלתו לדבר
וישלך הלחי מידו
ויקרא למקום ההוא
רמת לחי׃
|
|
18 | ויצמא מאד ויקרא
אל־יהוה ויאמר אתה
נתת ביד־עבדך
את־התשועה הגדלה
הזאת ועתה אמות
בצמא ונפלתי ביד
הערלים׃
|
|
19 | ויבקע אלהים
את־המכתש אשר־בלחי
ויצאו ממנו מים
וישת ותשב רוחו
ויחי על־כן קרא
שמה עין הקורא אשר
בלחי עד היום הזה׃
|
|
20 | וישפט את־ישראל
בימי פלשתים עשרים
שנה׃
|
|