| Chapter 6 |
1 | ויעשו בני־ישראל
הרע בעיני יהוה
ויתנם יהוה
ביד־מדין שבע
שנים׃
|
|
2 | ותעז יד־מדין
על־ישראל מפני
מדין עשו להם בני
ישראל את־המנהרות
אשר בהרים
ואת־המערות
ואת־המצדות׃
|
|
3 | והיה אם־זרע ישראל
ועלה מדין ועמלק
ובני־קדם ועלו
עליו׃
|
|
4 | ויחנו עליהם
וישחיתו את־יבול
הארץ עד־בואך עזה
ולא־ישאירו מחיה
בישראל ושה ושור
וחמור׃
|
|
5 | כי הם ומקניהם
יעלו ואהליהם יבאו
כדי־ארבה לרב ולהם
ולגמליהם אין מספר
ויבאו בארץ לשחתה׃
|
|
6 | וידל ישראל מאד
מפני מדין ויזעקו
בני־ישראל
אל־יהוה׃
|
|
7 | ויהי כי־זעקו
בני־ישראל אל־יהוה
על אדות מדין׃
|
|
8 | וישלח יהוה איש
נביא אל־בני ישראל
ויאמר להם כה־אמר
יהוה אלהי ישראל
אנכי העליתי אתכם
ממצרים ואציא אתכם
מבית עבדים׃
|
|
9 | ואצל אתכם מיד
מצרים ומיד
כל־לחציכם ואגרש
אותם מפניכם ואתנה
לכם את־ארצם׃
|
|
10 | ואמרה לכם אני
יהוה אלהיכם לא
תיראו את־אלהי
האמרי אשר אתם
יושבים בארצם ולא
שמעתם בקולי׃
|
|
11 | ויבא מלאך יהוה
וישב תחת האלה אשר
בעפרה אשר ליואש
אבי העזרי וגדעון
בנו חבט חטים בגת
להניס מפני מדין׃
|
|
12 | וירא אליו מלאך
יהוה ויאמר אליו
יהוה עמך גבור
החיל׃
|
|
13 | ויאמר אליו גדעון
בי אדני ויש יהוה
עמנו ולמה מצאתנו
כל־זאת ואיה
כל־נפלאתיו אשר
ספרו־לנו אבותינו
לאמר הלא ממצרים
העלנו יהוה ועתה
נטשנו יהוה ויתננו
בכף־מדין׃
|
|
14 | ויפן אליו יהוה
ויאמר לך בכחך זה
והושעת את־ישראל
מכף מדין הלא
שלחתיך׃
|
|
15 | ויאמר אליו בי
אדני במה אושיע
את־ישראל הנה אלפי
הדל במנשה ואנכי
הצעיר בבית אבי׃
|
|
16 | ויאמר אליו יהוה
כי אהיה עמך והכית
את־מדין כאיש אחד׃
|
|
17 | ויאמר אליו אם־נא
מצאתי חן בעיניך
ועשית לי אות שאתה
מדבר עמי׃
|
|
18 | אל־נא תמש מזה
עד־באי אליך
והצאתי את־מנחתי
והנחתי לפניך
ויאמר אנכי אשב עד
שובך׃
|
|
19 | וגדעון בא ויעש
גדי־עזים
ואיפת־קמח מצות
הבשר שם בסל והמרק
שם בפרור ויוצא
אליו אל־תחת האלה
ויגש׃
|
|
20 | ויאמר אליו מלאך
האלהים קח את־הבשר
ואת־המצות והנח
אל־הסלע הלז
ואת־המרק שפוך
ויעש כן׃
|
|
21 | וישלח מלאך יהוה
את־קצה המשענת אשר
בידו ויגע בבשר
ובמצות ותעל האש
מן־הצור ותאכל
את־הבשר ואת־המצות
ומלאך יהוה הלך
מעיניו׃
|
|
22 | וירא גדעון
כי־מלאך יהוה הוא
ויאמר גדעון אהה
אדני יהוה כי־על־
כן ראיתי מלאך
יהוה פנים
אל־פנים׃
|
|
23 | ויאמר לו יהוה
שלום לך אל־תירא
לא תמות׃
|
|
24 | ויבן שם גדעון
מזבח ליהוה
ויקרא־לו יהוה
שלום עד היום הזה
עודנו בעפרת אבי
העזרי׃
|
|
25 | ויהי בלילה ההוא
ויאמר לו יהוה קח
את־פר־השור אשר
לאביך ופר השני
שבע שנים והרסת
את־מזבח הבעל אשר
לאביך ואת־האשרה
אשר־עליו תכרת׃
|
|
26 | ובנית מזבח ליהוה
אלהיך על ראש
המעוז הזה במערכה
ולקחת את־הפר השני
והעלית עולה בעצי
האשרה אשר תכרת׃
|
|
27 | ויקח גדעון עשרה
אנשים מעבדיו ויעש
כאשר דבר אליו
יהוה ויהי כאשר
ירא את־בית אביו
ואת־אנשי העיר
מעשות יומם ויעש
לילה׃
|
|
28 | וישכימו אנשי העיר
בבקר והנה נתץ
מזבח הבעל והאשרה
אשר־עליו כרתה ואת
הפר השני העלה
על־המזבח הבנוי׃
|
|
29 | ויאמרו איש
אל־רעהו מי עשה
הדבר הזה וידרשו
ויבקשו ויאמרו
גדעון בן־יואש עשה
הדבר הזה׃
|
|
30 | ויאמרו אנשי העיר
אל־יואש הוצא
את־בנך וימת כי
נתץ את־מזבח הבעל
וכי כרת האשרה
אשר־עליו׃
|
|
31 | ויאמר יואש לכל
אשר־עמדו עליו
האתם תריבון לבעל
אם־אתם תושיעון
אותו אשר יריב לו
יומת עד־הבקר
אם־אלהים הוא ירב
לו כי נתץ את־
מזבחו׃
|
|
32 | ויקרא־לו
ביום־ההוא ירבעל
לאמר ירב בו הבעל
כי נתץ את־מזבחו׃
|
|
33 | וכל־מדין ועמלק
ובני־קדם נאספו
יחדו ויעברו ויחנו
בעמק יזרעאל׃
|
|
34 | ורוח יהוה לבשה
את־גדעון ויתקע
בשופר ויזעק
אביעזר אחריו׃
|
|
35 | ומלאכים שלח
בכל־מנשה ויזעק
גם־הוא אחריו
ומלאכים שלח באשר
ובזבלון ובנפתלי
ויעלו לקראתם׃
|
|
36 | ויאמר גדעון
אל־האלהים אם־ישך
מושיע בידי
את־ישראל כאשר
דברת׃
|
|
37 | הנה אנכי מציג
את־גזת הצמר בגרן
אם טל יהיה
על־הגזה לבדה ועל־
כל־הארץ חרב
וידעתי כי־תושיע
בידי את־ישראל
כאשר דברת׃
|
|
38 | ויהי־כן וישכם
ממחרת ויזר
את־הגזה וימץ טל
מן־הגזה מלוא הספל
מים׃
|
|
39 | ויאמר גדעון
אל־האלהים אל־יחר
אפך בי ואדברה אך
הפעם אנסה נא־
רק־הפעם בגזה
יהי־נא חרב
אל־הגזה לבדה
ועל־כל־הארץ
יהיה־טל׃
|
|
40 | ויעש אלהים כן
בלילה ההוא
ויהי־חרב אל־הגזה
לבדה ועל־כל־הארץ
היה טל׃
|
|