| Chapter 20 |
1 | כי־תצא למלחמה
על־איבך וראית סוס
ורכב עם רב ממך לא
תירא מהם כי־ יהוה
אלהיך עמך המעלך
מארץ מצרים׃
|
|
2 | והיה כקרבכם
אל־המלחמה ונגש
הכהן ודבר אל־העם׃
|
|
3 | ואמר אלהם שמע
ישראל אתם קרבים
היום למלחמה
על־איביכם אל־ירך
לבבכם אל־תיראו
ואל־תחפזו
ואל־תערצו מפניהם׃
|
|
4 | כי יהוה אלהיכם
ההלך עמכם להלחם
לכם עם־איביכם
להושיע אתכם׃
|
|
5 | ודברו השטרים
אל־העם לאמר
מי־האיש אשר בנה
בית־חדש ולא חנכו
ילך וישב לביתו
פן־ימות במלחמה
ואיש אחר יחנכנו׃
|
|
6 | ומי־האיש אשר־נטע
כרם ולא חללו ילך
וישב לביתו
פן־ימות במלחמה
ואיש אחר יחללנו׃
|
|
7 | ומי־האיש אשר־ארש
אשה ולא לקחה ילך
וישב לביתו
פן־ימות במלחמה
ואיש אחר יקחנה׃
|
|
8 | ויספו השטרים לדבר
אל־העם ואמרו
מי־האיש הירא ורך
הלבב ילך וישב
לביתו ולא ימס
את־לבב אחיו
כלבבו׃
|
|
9 | והיה ככלת השטרים
לדבר אל־העם ופקדו
שרי צבאות בראש
העם׃
|
|
10 | כי־תקרב אל־עיר
להלחם עליה וקראת
אליה לשלום׃
|
|
11 | והיה אם־שלום תענך
ופתחה לך והיה
כל־העם הנמצא־בה
יהיו לך למס
ועבדוך׃
|
|
12 | ואם־לא תשלים עמך
ועשתה עמך מלחמה
וצרת עליה׃
|
|
13 | ונתנה יהוה אלהיך
בידך והכית
את־כל־זכורה
לפי־חרב׃
|
|
14 | רק הנשים והטף
והבהמה וכל אשר
יהיה בעיר כל־שללה
תבז לך ואכלת
את־שלל איביך אשר
נתן יהוה אלהיך
לך׃
|
|
15 | כן תעשה לכל־הערים
הרחקת ממך מאד אשר
לא־מערי
הגוים־האלה הנה׃
|
|
16 | רק מערי העמים
האלה אשר יהוה
אלהיך נתן לך נחלה
לא תחיה כל־ נשמה׃
|
|
17 | כי־החרם תחרימם
החתי והאמרי
הכנעני והפרזי
החוי והיבוסי כאשר
צוך יהוה אלהיך׃
|
|
18 | למען אשר לא־ילמדו
אתכם לעשות ככל
תועבתם אשר עשו
לאלהיהם וחטאתם
ליהוה אלהיכם׃
|
|
19 | כי־תצור אל־עיר
ימים רבים להלחם
עליה לתפשה
לא־תשחית את־עצה
לנדח עליו גרזן כי
ממנו תאכל ואתו לא
תכרת כי האדם עץ
השדה לבא מפניך
במצור׃
|
|
20 | רק עץ אשר־תדע
כי־לא־עץ מאכל הוא
אתו תשחית וכרת
ובנית מצור על־
העיר אשר־הוא עשה
עמך מלחמה עד
רדתה׃
|
|