| Chapter 16 |
1 | ויקח קרח בן־יצהר
בן־קהת בן־לוי
ודתן ואבירם בני
אליאב ואון בן־
פלת בני ראובן׃
|
|
2 | ויקמו לפני משה
ואנשים מבני־ישראל
חמשים ומאתים
נשיאי עדה קראי
מועד אנשי־שם׃
|
|
3 | ויקהלו על־משה
ועל־אהרן ויאמרו
אלהם רב־לכם כי
כל־העדה כלם קדשים
ובתוכם יהוה ומדוע
תתנשאו על־קהל
יהוה׃
|
|
4 | |
5 | וידבר אל־קרח
ואל־כל־עדתו לאמר
בקר וידע יהוה
את־אשר־לו ואת־
הקדוש והקריב אליו
ואת אשר יבחר־בו
יקריב אליו׃
|
|
6 | זאת עשו קחו־לכם
מחתות קרח
וכל־עדתו׃
|
|
7 | ותנו בהן אש ושימו
עליהן קטרת לפני
יהוה מחר והיה
האיש אשר־יבחר
יהוה הוא הקדוש
רב־לכם בני לוי׃
|
|
8 | ויאמר משה אל־קרח
שמעו־נא בני לוי׃
|
|
9 | המעט מכם כי־הבדיל
אלהי ישראל אתכם
מעדת ישראל להקריב
אתכם אליו לעבד
את־עבדת משכן יהוה
ולעמד לפני העדה
לשרתם׃
|
|
10 | ויקרב אתך
ואת־כל־אחיך
בני־לוי אתך
ובקשתם גם־כהנה׃
|
|
11 | לכן אתה וכל־עדתך
הנעדים על־יהוה
ואהרן מה־הוא כי
תלונו עליו׃
|
|
12 | וישלח משה לקרא
לדתן ולאבירם בני
אליאב ויאמרו לא
נעלה׃
|
|
13 | המעט כי העליתנו
מארץ זבת חלב ודבש
להמיתנו במדבר
כי־תשתרר עלינו
גם־השתרר׃
|
|
14 | אף לא אל־ארץ זבת
חלב ודבש הביאתנו
ותתן־לנו נחלת שדה
וכרם העיני האנשים
ההם תנקר לא נעלה׃
|
|
15 | ויחר למשה מאד
ויאמר אל־יהוה
אל־תפן אל־מנחתם
לא חמור אחד מהם
נשאתי ולא הרעתי
את־אחד מהם׃
|
|
16 | ויאמר משה אל־קרח
אתה וכל־עדתך היו
לפני יהוה אתה והם
ואהרן מחר׃
|
|
17 | וקחו איש מחתתו
ונתתם עליהם קטרת
והקרבתם לפני יהוה
איש מחתתו חמשים
ומאתים מחתת ואתה
ואהרן איש מחתתו׃
|
|
18 | ויקחו איש מחתתו
ויתנו עליהם אש
וישימו עליהם קטרת
ויעמדו פתח אהל
מועד ומשה ואהרן׃
|
|
19 | ויקהל עליהם קרח
את־כל־העדה אל־פתח
אהל מועד וירא
כבוד־יהוה אל־
כל־העדה׃
|
|
20 | וידבר יהוה אל־משה
ואל־אהרן לאמר׃
|
|
21 | הבדלו מתוך העדה
הזאת ואכלה אתם
כרגע׃
|
|
22 | ויפלו על־פניהם
ויאמרו אל אלהי
הרוחת לכל־בשר
האיש אחד יחטא ועל
כל־העדה תקצף׃
|
|
23 | |
24 | דבר אל־העדה לאמר
העלו מסביב
למשכן־קרח דתן
ואבירם׃
|
|
25 | ויקם משה וילך
אל־דתן ואבירם
וילכו אחריו זקני
ישראל׃
|
|
26 | וידבר אל־העדה
לאמר סורו נא מעל
אהלי האנשים
הרשעים האלה ואל־
תגעו בכל־אשר להם
פן־תספו
בכל־חטאתם׃
|
|
27 | ויעלו מעל
משכן־קרח דתן
ואבירם מסביב ודתן
ואבירם יצאו נצבים
פתח אהליהם ונשיהם
ובניהם וטפם׃
|
|
28 | ויאמר משה בזאת
תדעון כי־יהוה
שלחני לעשות את
כל־המעשים האלה
כי־לא מלבי׃
|
|
29 | אם־כמות כל־האדם
ימתון אלה ופקדת
כל־האדם יפקד
עליהם לא יהוה
שלחני׃
|
|
30 | ואם־בריאה יברא
יהוה ופצתה האדמה
את־פיה ובלעה אתם
ואת־כל־אשר להם
וירדו חיים שאלה
וידעתם כי נאצו
האנשים האלה
את־יהוה׃
|
|
31 | ויהי ככלתו לדבר
את כל־הדברים האלה
ותבקע האדמה אשר
תחתיהם׃
|
|
32 | ותפתח הארץ את־פיה
ותבלע אתם
ואת־בתיהם ואת
כל־האדם אשר לקרח
ואת כל־הרכוש׃
|
|
33 | וירדו הם וכל־אשר
להם חיים שאלה
ותכס עליהם הארץ
ויאבדו מתוך הקהל׃
|
|
34 | וכל־ישראל אשר
סביבתיהם נסו לקלם
כי אמרו פן־תבלענו
הארץ׃
|
|
35 | ואש יצאה מאת יהוה
ותאכל את החמשים
ומאתים איש מקריבי
הקטרת׃
|
|