| Chapter 21 |
1 | ויאמר יהוה אל־משה
אמר אל־הכהנים בני
אהרן ואמרת אלהם
לנפש לא־ יטמא
בעמיו׃
|
|
2 | כי אם־לשארו הקרב
אליו לאמו ולאביו
ולבנו ולבתו
ולאחיו׃
|
|
3 | ולאחתו הבתולה
הקרובה אליו אשר
לא־היתה לאיש לה
יטמא׃
|
|
4 | |
5 | לא־יקרחה קרחה
בראשם ופאת זקנם
לא יגלחו ובבשרם
לא ישרטו שרטת׃
|
|
6 | קדשים יהיו
לאלהיהם ולא יחללו
שם אלהיהם כי
את־אשי יהוה לחם
אלהיהם הם מקריבם
והיו קדש׃
|
|
7 | אשה זנה וחללה לא
יקחו ואשה גרושה
מאישה לא יקחו
כי־קדש הוא
לאלהיו׃
|
|
8 | וקדשתו כי־את־לחם
אלהיך הוא מקריב
קדש יהיה־לך כי
קדוש אני יהוה
מקדשכם׃
|
|
9 | ובת איש כהן כי
תחל לזנות את־אביה
היא מחללת באש
תשרף׃
|
|
10 | והכהן הגדול מאחיו
אשר־יוצק על־ראשו
שמן המשחה ומלא
את־ידו ללבש
את־הבגדים את־ראשו
לא יפרע ובגדיו לא
יפרם׃
|
|
11 | ועל כל־נפשת מת לא
יבא לאביו ולאמו
לא יטמא׃
|
|
12 | ומן־המקדש לא יצא
ולא יחלל את מקדש
אלהיו כי נזר שמן
משחת אלהיו עליו
אני יהוה׃
|
|
13 | |
14 | אלמנה וגרושה
וחללה זנה את־אלה
לא יקח כי
אם־בתולה מעמיו
יקח אשה׃
|
|
15 | ולא־יחלל זרעו
בעמיו כי אני יהוה
מקדשו׃
|
|
16 | |
17 | דבר אל־אהרן לאמר
איש מזרעך לדרתם
אשר יהיה בו מום
לא יקרב להקריב
לחם אלהיו׃
|
|
18 | כי כל־איש אשר־בו
מום לא יקרב איש
עור או פסח או חרם
או שרוע׃
|
|
19 | או איש אשר־יהיה
בו שבר רגל או שבר
יד׃
|
|
20 | או־גבן או־דק או
תבלל בעינו או גרב
או ילפת או מרוח
אשך׃
|
|
21 | כל־איש אשר־בו מום
מזרע אהרן הכהן לא
יגש להקריב את־אשי
יהוה מום בו את
לחם אלהיו לא יגש
להקריב׃
|
|
22 | לחם אלהיו מקדשי
הקדשים ומן־הקדשים
יאכל׃
|
|
23 | אך אל־הפרכת לא
יבא ואל־המזבח לא
יגש כי־מום בו ולא
יחלל את־ מקדשי כי
אני יהוה מקדשם׃
|
|
24 | וידבר משה אל־אהרן
ואל־בניו
ואל־כל־בני ישראל׃
|
|