| Chapter 11 |
1 | וידבר יהוה אל־משה
ואל־אהרן לאמר
אלהם׃
|
|
2 | דברו אל־בני ישראל
לאמר זאת החיה אשר
תאכלו מכל־הבהמה
אשר על־ הארץ׃
|
|
3 | כל מפרסת פרסה
ושסעת שסע פרסת
מעלת גרה בבהמה
אתה תאכלו׃
|
|
4 | אך את־זה לא תאכלו
ממעלי הגרה
וממפרסי הפרסה
את־הגמל כי־מעלה
גרה הוא ופרסה
איננו מפריס טמא
הוא לכם׃
|
|
5 | ואת־השפן כי־מעלה
גרה הוא ופרסה לא
יפריס טמא הוא
לכם׃
|
|
6 | ואת־הארנבת
כי־מעלת גרה הוא
ופרסה לא הפריסה
טמאה הוא לכם׃
|
|
7 | ואת־החזיר
כי־מפריס פרסה הוא
ושסע שסע פרסה
והוא גרה לא־יגר
טמא הוא לכם׃
|
|
8 | מבשרם לא תאכלו
ובנבלתם לא תגעו
טמאים הם לכם׃
|
|
9 | את־זה תאכלו מכל
אשר במים כל
אשר־לו סנפיר
וקשקשת במים בימים
ובנחלים אתם
תאכלו׃
|
|
10 | וכל אשר אין־לו
סנפיר וקשקשת
בימים ובנחלים מכל
שרץ המים ומכל נפש
החיה אשר במים שקץ
הם לכם׃
|
|
11 | ושקץ יהיו לכם
מבשרם לא תאכלו
ואת־נבלתם תשקצו׃
|
|
12 | כל אשר אין־לו
סנפיר וקשקשת במים
שקץ הוא לכם׃
|
|
13 | ואת־אלה תשקצו
מן־העוף לא יאכלו
שקץ הם את־הנשר
ואת־הפרס ואת
העזניה׃
|
|
14 | |
15 | |
16 | ואת בת היענה
ואת־התחמס
ואת־השחף ואת־הנץ
למינהו׃
|
|
17 | ואת־הכוס ואת־השלך
ואת־הינשוף׃
|
|
18 | ואת־התנשמת
ואת־הקאת
ואת־הרחם׃
|
|
19 | ואת החסידה האנפה
למינה ואת־הדוכיפת
ואת־העטלף׃
|
|
20 | כל שרץ העוף ההלך
על־ארבע שקץ הוא
לכם׃
|
|
21 | אך את־זה תאכלו
מכל שרץ העוף ההלך
על־ארבע אשר־לא
כרעים ממעל לרגליו
לנתר בהן על־הארץ׃
|
|
22 | את־אלה מהם תאכלו
את־הארבה למינו
ואת־הסלעם למינהו
ואת־החרגל למינהו
ואת־החגב למינהו׃
|
|
23 | וכל שרץ העוף
אשר־לו ארבע רגלים
שקץ הוא לכם׃
|
|
24 | ולאלה תטמאו
כל־הנגע בנבלתם
יטמא עד־הערב׃
|
|
25 | וכל־הנשא מנבלתם
יכבס בגדיו וטמא
עד־הערב׃
|
|
26 | לכל־הבהמה אשר הוא
מפרסת פרסה ושסע
איננה שסעת וגרה
איננה מעלה טמאים
הם לכם כל־הנגע
בהם יטמא׃
|
|
27 | וכל הולך על־כפיו
בכל־החיה ההלכת
על־ארבע טמאים הם
לכם כל־הנגע
בנבלתם יטמא
עד־הערב׃
|
|
28 | והנשא את־נבלתם
יכבס בגדיו וטמא
עד־הערב טמאים המה
לכם׃
|
|
29 | וזה לכם הטמא בשרץ
השרץ על־הארץ החלד
והעכבר והצב
למינהו׃
|
|
30 | והאנקה והכח
והלטאה והחמט
והתנשמת׃
|
|
31 | אלה הטמאים לכם
בכל־השרץ כל־הנגע
בהם במתם יטמא
עד־הערב׃
|
|
32 | וכל אשר־יפל־עליו
מהם במתם יטמא
מכל־כלי־עץ או בגד
או־עור או שק
כל־כלי אשר־יעשה
מלאכה בהם במים
יובא וטמא עד־הערב
וטהר׃
|
|
33 | וכל־כלי־חרש
אשר־יפל מהם
אל־תוכו כל אשר
בתוכו יטמא ואתו
תשברו׃
|
|
34 | מכל־האכל אשר יאכל
אשר יבוא עליו מים
יטמא וכל־משקה אשר
ישתה בכל־כלי
יטמא׃
|
|
35 | וכל אשר־יפל
מנבלתם עליו יטמא
תנור וכירים יתץ
טמאים הם וטמאים
יהיו לכם׃
|
|
36 | אך מעין ובור
מקוה־מים יהיה
טהור ונגע בנבלתם
יטמא׃
|
|
37 | וכי יפל מנבלתם
על־כל־זרע זרוע
אשר יזרע טהור
הוא׃
|
|
38 | וכי יתן־מים
על־זרע ונפל
מנבלתם עליו טמא
הוא לכם׃
|
|
39 | וכי ימות מן־הבהמה
אשר־היא לכם לאכלה
הנגע בנבלתה יטמא
עד־ הערב׃
|
|
40 | והאכל מנבלתה יכבס
בגדיו וטמא
עד־הערב והנשא
את־נבלתה יכבס
בגדיו וטמא
עד־הערב׃
|
|
41 | וכל־השרץ השרץ
על־הארץ שקץ הוא
לא יאכל׃
|
|
42 | כל הולך על־גחון
וכל הולך על־ארבע
עד כל־מרבה רגלים
לכל־השרץ השרץ
על־הארץ לא תאכלום
כי־שקץ הם׃
|
|
43 | אל־תשקצו
את־נפשתיכם
בכל־השרץ השרץ ולא
תטמאו בהם ונטמתם
בם׃
|
|
44 | כי אני יהוה
אלהיכם והתקדשתם
והייתם קדשים כי
קדוש אני ולא
תטמאו את־נפשתיכם
בכל־השרץ הרמש
על־הארץ׃
|
|
45 | כי אני יהוה המעלה
אתכם מארץ מצרים
להית לכם לאלהים
והייתם קדשים כי
קדוש אני׃
|
|
46 | זאת תורת הבהמה
והעוף וכל נפש
החיה הרמשת במים
ולכל־נפש השרצת
על־הארץ׃
|
|
47 | להבדיל בין הטמא
ובין הטהר ובין
החיה הנאכלת ובין
החיה אשר לא תאכל׃
|
|