| Chapter 3 |
1 | ומשה היה רעה
את־צאן יתרו חתנו
כהן מדין וינהג
את־הצאן אחר המדבר
ויבא אל־הר האלהים
חרבה׃
|
|
2 | וירא מלאך יהוה
אליו בלבת־אש מתוך
הסנה וירא והנה
הסנה בער באש
והסנה איננו אכל׃
|
|
3 | ויאמר משה אסרה־נא
ואראה את־המראה
הגדל הזה מדוע
לא־יבער הסנה׃
|
|
4 | וירא יהוה כי סר
לראות ויקרא אליו
אלהים מתוך הסנה
ויאמר משה משה
ויאמר הנני׃
|
|
5 | ויאמר אל־תקרב הלם
של־נעליך מעל
רגליך כי המקום
אשר אתה עומד עליו
אדמת־קדש הוא׃
|
|
6 | ויאמר אנכי אלהי
אביך אלהי אברהם
אלהי יצחק ואלהי
יעקב ויסתר משה
פניו כי ירא מהביט
אל־האלהים׃
|
|
7 | ויאמר יהוה ראה
ראיתי את־עני עמי
אשר במצרים
ואת־צעקתם שמעתי
מפני נגשיו כי
ידעתי את־מכאביו׃
|
|
8 | וארד להצילו מיד
מצרים ולהעלתו
מן־הארץ ההוא
אל־ארץ טובה ורחבה
אל־ארץ זבת חלב
ודבש אל־מקום
הכנעני והחתי
והאמרי והפרזי
והחוי והיבוסי׃
|
|
9 | ועתה הנה צעקת
בני־ישראל באה אלי
וגם־ראיתי את־הלחץ
אשר מצרים לחצים
אתם׃
|
|
10 | ועתה לכה ואשלחך
אל־פרעה והוצא
את־עמי בני־ישראל
ממצרים׃
|
|
11 | ויאמר משה
אל־האלהים מי אנכי
כי אלך אל־פרעה
וכי אוציא את־בני
ישראל ממצרים׃
|
|
12 | ויאמר כי־אהיה עמך
וזה־לך האות כי
אנכי שלחתיך
בהוציאך את־העם
ממצרים תעבדון
את־האלהים על ההר
הזה׃
|
|
13 | ויאמר משה
אל־האלהים הנה
אנכי בא אל־בני
ישראל ואמרתי להם
אלהי אבותיכם
שלחני אליכם
ואמרו־לי מה־שמו
מה אמר אלהם׃
|
|
14 | ויאמר אלהים
אל־משה אהיה אשר
אהיה ויאמר כה
תאמר לבני ישראל
אהיה שלחני אליכם׃
|
|
15 | ויאמר עוד אלהים
אל־משה כה־תאמר
אל־בני ישראל יהוה
אלהי אבתיכם אלהי
אברהם אלהי יצחק
ואלהי יעקב שלחני
אליכם זה־שמי לעלם
וזה זכרי לדר דר׃
|
|
16 | לך ואספת את־זקני
ישראל ואמרת אלהם
יהוה אלהי אבתיכם
נראה אלי אלהי
אברהם יצחק ויעקב
לאמר פקד פקדתי
אתכם ואת־העשוי
לכם במצרים׃
|
|
17 | ואמר אעלה אתכם
מעני מצרים אל־ארץ
הכנעני והחתי
והאמרי והפרזי
והחוי והיבוסי
אל־ארץ זבת חלב
ודבש׃
|
|
18 | ושמעו לקלך ובאת
אתה וזקני ישראל
אל־מלך מצרים
ואמרתם אליו יהוה
אלהי העבריים נקרה
עלינו ועתה
נלכה־נא דרך שלשת
ימים במדבר ונזבחה
ליהוה אלהינו׃
|
|
19 | ואני ידעתי כי
לא־יתן אתכם מלך
מצרים להלך ולא
ביד חזקה׃
|
|
20 | ושלחתי את־ידי
והכיתי את־מצרים
בכל נפלאתי אשר
אעשה בקרבו
ואחרי־כן ישלח
אתכם׃
|
|
21 | ונתתי את־חן
העם־הזה בעיני
מצרים והיה כי
תלכון לא תלכו
ריקם׃
|
|
22 | ושאלה אשה משכנתה
ומגרת ביתה
כלי־כסף וכלי זהב
ושמלת ושמתם על־
בניכם ועל־בנתיכם
ונצלתם את־מצרים׃
|
|