| Chapter 41 |
1 | ויהי מקץ שנתים
ימים ופרעה חלם
והנה עמד על־היאר׃
|
|
2 | והנה מן־היאר עלת
שבע פרות יפות
מראה ובריאת בשר
ותרעינה באחו׃
|
|
3 | והנה שבע פרות
אחרות עלות אחריהן
מן־היאר רעות מראה
ודקות בשר ותעמדנה
אצל הפרות על־שפת
היאר׃
|
|
4 | ותאכלנה הפרות
רעות המראה ודקת
הבשר את שבע הפרות
יפת המראה והבריאת
וייקץ פרעה׃
|
|
5 | ויישן ויחלם שנית
והנה שבע שבלים
עלות בקנה אחד
בריאות וטבות׃
|
|
6 | והנה שבע שבלים
דקות ושדופת קדים
צמחות אחריהן׃
|
|
7 | ותבלענה השבלים
הדקות את שבע
השבלים הבריאות
והמלאות וייקץ
פרעה והנה חלום׃
|
|
8 | ויהי בבקר ותפעם
רוחו וישלח ויקרא
את־כל־חרטמי מצרים
ואת־כל־ חכמיה
ויספר פרעה להם
את־חלמו ואין־פותר
אותם לפרעה׃
|
|
9 | וידבר שר המשקים
את־פרעה לאמר
את־חטאי אני מזכיר
היום׃
|
|
10 | פרעה קצף על־עבדיו
ויתן אתי במשמר
בית שר הטבחים אתי
ואת שר האפים׃
|
|
11 | ונחלמה חלום בלילה
אחד אני והוא איש
כפתרון חלמו
חלמנו׃
|
|
12 | ושם אתנו נער עברי
עבד לשר הטבחים
ונספר־לו
ויפתר־לנו את־
חלמתינו איש כחלמו
פתר׃
|
|
13 | ויהי כאשר פתר־לנו
כן היה אתי השיב
על־כני ואתו תלה׃
|
|
14 | וישלח פרעה ויקרא
את־יוסף ויריצהו
מן־הבור ויגלח
ויחלף שמלתיו ויבא
אל־פרעה׃
|
|
15 | ויאמר פרעה
אל־יוסף חלום
חלמתי ופתר אין
אתו ואני שמעתי
עליך לאמר תשמע
חלום לפתר אתו׃
|
|
16 | ויען יוסף את־פרעה
לאמר בלעדי אלהים
יענה את־שלום
פרעה׃
|
|
17 | וידבר פרעה
אל־יוסף בחלמי
הנני עמד על־שפת
היאר׃
|
|
18 | והנה מן־היאר עלת
שבע פרות בריאות
בשר ויפת תאר
ותרעינה באחו׃
|
|
19 | והנה שבע־פרות
אחרות עלות אחריהן
דלות ורעות תאר
מאד ורקות בשר
לא־ראיתי כהנה
בכל־ארץ מצרים
לרע׃
|
|
20 | ותאכלנה הפרות
הרקות והרעות את
שבע הפרות הראשנות
הבריאת׃
|
|
21 | ותבאנה אל־קרבנה
ולא נודע כי־באו
אל־קרבנה ומראיהן
רע כאשר בתחלה
ואיקץ׃
|
|
22 | וארא בחלמי והנה
שבע שבלים עלת
בקנה אחד מלאת
וטבות׃
|
|
23 | והנה שבע שבלים
צנמות דקות שדפות
קדים צמחות
אחריהם׃
|
|
24 | ותבלען השבלים
הדקת את שבע
השבלים הטבות ואמר
אל־החרטמים ואין
מגיד לי׃
|
|
25 | ויאמר יוסף
אל־פרעה חלום פרעה
אחד הוא את אשר
האלהים עשה הגיד
לפרעה׃
|
|
26 | שבע פרת הטבת שבע
שנים הנה ושבע
השבלים הטבת שבע
שנים הנה חלום אחד
הוא׃
|
|
27 | ושבע הפרות הרקות
והרעת העלת אחריהן
שבע שנים הנה ושבע
השבלים הרקות
שדפות הקדים יהיו
שבע שני רעב׃
|
|
28 | הוא הדבר אשר
דברתי אל־פרעה אשר
האלהים עשה הראה
את־פרעה׃
|
|
29 | הנה שבע שנים באות
שבע גדול בכל־ארץ
מצרים׃
|
|
30 | וקמו שבע שני רעב
אחריהן ונשכח
כל־השבע בארץ
מצרים וכלה הרעב
את־הארץ׃
|
|
31 | ולא־יודע השבע
בארץ מפני הרעב
ההוא אחרי־כן
כי־כבד הוא מאד׃
|
|
32 | ועל השנות החלום
אל־פרעה פעמים
כי־נכון הדבר מעם
האלהים וממהר
האלהים לעשתו׃
|
|
33 | ועתה ירא פרעה איש
נבון וחכם וישיתהו
על־ארץ מצרים׃
|
|
34 | יעשה פרעה ויפקד
פקדים על־הארץ
וחמש את־ארץ מצרים
בשבע שני השבע׃
|
|
35 | ויקבצו את־כל־אכל
השנים הטבות הבאת
האלה ויצברו־בר
תחת יד־פרעה אכל
בערים ושמרו׃
|
|
36 | והיה האכל לפקדון
לארץ לשבע שני
הרעב אשר תהיין
בארץ מצרים ולא־
תכרת הארץ ברעב׃
|
|
37 | וייטב הדבר בעיני
פרעה ובעיני
כל־עבדיו׃
|
|
38 | ויאמר פרעה
אל־עבדיו הנמצא
כזה איש אשר רוח
אלהים בו׃
|
|
39 | ויאמר פרעה
אל־יוסף אחרי
הודיע אלהים אותך
את־כל־זאת
אין־נבון וחכם
כמוך׃
|
|
40 | אתה תהיה על־ביתי
ועל־פיך ישק
כל־עמי רק הכסא
אגדל ממך׃
|
|
41 | ויאמר פרעה
אל־יוסף ראה נתתי
אתך על כל־ארץ
מצרים׃
|
|
42 | ויסר פרעה
את־טבעתו מעל ידו
ויתן אתה על־יד
יוסף וילבש אתו
בגדי־שש וישם רבד
הזהב על־צוארו׃
|
|
43 | וירכב אתו במרכבת
המשנה אשר־לו
ויקראו לפניו אברך
ונתון אתו על
כל־ארץ מצרים׃
|
|
44 | ויאמר פרעה
אל־יוסף אני פרעה
ובלעדיך לא־ירים
איש את־ידו ואת־
רגלו בכל־ארץ
מצרים׃
|
|
45 | ויקרא פרעה
שם־יוסף צפנת פענח
ויתן־לו את־אסנת
בת־פוטי פרע כהן
אן לאשה ויצא יוסף
על־ארץ מצרים׃
|
|
46 | ויוסף בן־שלשים
שנה בעמדו לפני
פרעה מלך־מצרים
ויצא יוסף מלפני
פרעה ויעבר
בכל־ארץ מצרים׃
|
|
47 | ותעש הארץ בשבע
שני השבע לקמצים׃
|
|
48 | ויקבץ את־כל־אכל
שבע שנים אשר היו
בארץ מצרים
ויתן־אכל בערים
אכל שדה־העיר אשר
סביבתיה נתן
בתוכה׃
|
|
49 | ויצבר יוסף בר
כחול הים הרבה מאד
עד כי־חדל לספר
כי־אין מספר׃
|
|
50 | וליוסף ילד שני
בנים בטרם תבוא
שנת הרעב אשר
ילדה־לו אסנת בת־
פוטי פרע כהן און׃
|
|
51 | ויקרא יוסף את־שם
הבכור מנשה
כי־נשני אלהים
את־כל־עמלי ואת
כל־ בית אבי׃
|
|
52 | ואת שם השני קרא
אפרים כי־הפרני
אלהים בארץ עניי׃
|
|
53 | ותכלינה שבע שני
השבע אשר היה בארץ
מצרים׃
|
|
54 | ותחלינה שבע שני
הרעב לבוא כאשר
אמר יוסף ויהי רעב
בכל־הארצות
ובכל־ארץ מצרים
היה לחם׃
|
|
55 | ותרעב כל־ארץ
מצרים ויצעק העם
אל־פרעה ללחם
ויאמר פרעה לכל־
מצרים לכו אל־יוסף
אשר־יאמר לכם
תעשו׃
|
|
56 | והרעב היה על
כל־פני הארץ ויפתח
יוסף את־כל־אשר
בהם וישבר למצרים
ויחזק הרעב בארץ
מצרים׃
|
|
57 | וכל־הארץ באו
מצרימה לשבר
אל־יוסף כי־חזק
הרעב בכל־הארץ׃
|
|